טיעון העד

שלום. הטענה שאתה מעלה מוכרת היטב, וכבר העלה אותה הפילוסוף דייוויד יום, שטען שעדויות על נסים לעולם מגיעות ממחוזות של אנשים פרימיטיביים עם חשיבה ביקורתית לא מפותחת. רבים אחריו טענו כך, גם כאן באתר.

הם טוענים שהאנשים בעבר הרחוק היו פתיים וטיפשים, ולכן היה קל להחדיר להם אמונות שקריות, אך אני חולק על כך. הנחתי היא שאותם דורות לא היו פחות רציונליים מאיתנו, אלא רק פחות משכילים מבחינת הידע המדעי שלהם. נכון שקל להטמיע מיתוס על גיבור מרוחק או אירוע פרה-היסטורי מעורפל, אך אירוע לאומי מכונן של התגלות המונית הוא דבר שקשה להטמיע באופן מלאכותי. אם מישהו היה בא וממציא סיפור שלפיו אבותיהם של כל השומעים עמדו יחד וראו את קולות האלוהים, עם שמות ותאריכים של הוריהם הקדומים, השומעים היו טוענים כלפיו שמעולם לא שמעו על האירוע הזה מאבותיהם, והיו מסרבים לקבל את הדברים. העובדה האמפירית היא שאין כמעט דוגמאות בהיסטוריה להטמעה של מיתוס מכונן מסוג כזה (של התגלות פומבית המונית) ששרד והתקבל על ידי עם שלם. וכל זה מעוגן במסורת מעשית מאד מפורטת.

מעבר לכך, אם קיבלתי מידע מסוים במסורת מאבותיי, אני מניח כברירת מחדל שהוא נכון, ולא שאבותיי הזו, חלמו, דמיינו, שיקרו וכדומה, אלא אם כן יוכח לי אחרת.

חשוב גם להבין שטיעון המסורת (טיעון העד) אינו עומד לבדו בחלל הריק. הטיעון הזה מקבל את משקלו רק כשהוא מצטרף לשיקולים פילוסופיים אפריוריים: אם הגעתי למסקנה שיש אלוהים וסביר שהוא יצווה אותנו, הרי שכאשר מגיעה מסורת על התגלות, אקבל אותה באהדה כי היא מתיישבת עם הציפייה המוקדמת שלי. השילוב של שני אלה ביחד – המסקנה הפילוסופית והמסורת המגיעה אלינו – הוא שמוביל אותי למסקנה המספיק סבירה שאכן היה מעמד הר סיני. ראה בטור על טיעון העד.