טיעונים אונטולוגיים

בנוגע לטיעונים אונטולוגיים שאתה דן בספרך "המצוי הראשון" בנוגע לטיעון אנסלם להוכחת אל, דומה כי ניתן להציע טיעון אונטולוגי כזה שהוא טיעון הנתון בבעיה:
יכול אני להעלות על דעתי דבר שקטן ממנו אין להעלות על הדעת, והנה אם הדבר קיים במוחי כקיים אזי הוא איננו הדבר הקטן ביותר שניתן להעלות על הדעת, ובהכרח שהדבר הקיים במוחי קיים אך ורק במוחי ואיננו קיים במוחי כקיים במציאות, נמצא אם כן שכל קיום הדבר איננו אלא בדעתי ולא בדעתי כקיים במציאות.
וזה בהכרח קיים אך ורק במוחי, ואין לו עוד תכונה כלל, שהרי הוא אינו דבר הקיים כקיים שניתן ויש לו עוד תכונות, אלא שהוא קיים במוחי בלבד, ותכונתו היא מה שאני מגדירו במוחי בלבד, ובעוד אופן ניתן לטעון כי ככל שתהיה לו עוד הגדרה כלשהי ועוד תכונה שתתקיים בו, נמצא כי הוא איננו הדבר הקטן ביותר שניתן להעלות על הדעת מאחר וניתן להעלות על הדעת דבר קטן ממנו שתכונה אין לו, נמצא כי ההגדרה קטן ממנו אין להעלות על הדעת, משמעותה – נעדר כל תכונה כלשהי שניתן להעלותה על הדעת, ובכלל תכונות אלו נמצאת תכונת הקיום שהרי דבר הקיים במוחי כקיים גדול מן הדבר הקיים במוחי כ X ותו לא.
ואם היה אותו דבר מה שקטן ממנו לא ניתן להעלות על הדעת היה עולה על דעתנו כקיים בפועל, הרי לנו בהכרח כי קיום איננו דורש תכונה כלשהי והקיום עצמו נעדר הוא כל תכונה, ואם קיומו של אותו הדבר בר היתכנות, אם כן ההעלאה בדעתי הינה דבר מה שקטן ממנו אין להעלות על הדעת, שכל העלאתו בדעתי היא בהיתכנותו כקיים בדעתי כקיים, אך מאחר והדבר הקיים בדעתי קטן מן הקיים בדעתי כקיים, נמצא כי קיים בדעתי דבר מה שאיננו קיים.
וזה לא יתכן מאחר והקיום זוקק קיום במערכת שבה הוא עולה, ולא יתכן כי קיום הדבר במוחי יהיה בכך שהוא איננו קיים מחוץ למוחי, ושהוא נעדר כל קיום כלשהו, שזה לא נותן קיום לנמצא במוחי מה שהוא אינו קיים מחוצה לו אלא קיים בו, וכי יש קיום שכל תוכן קיומו הוא שהוא בלתי קיים כלל.
והרי אני מעלה על מוחי קיום של הדבר הקטן ביותר שניתן להעלות על הדעת, אך זה מוביל לדבר שאינו בר היתכנות, שיהיה במוחי דבר מה שהוא איננו קיים במוחי כלל, וזהו קיומו במוחי.
לכאורה זה מוביל אותנו בעצם לטיעונו של קאנט בדבר העלאה על הדעת כי לא יתכן להעלות על הדעת דבר בר הגדרה ולהכריח מהגדרה זו דבר על העולם או ליתן לו תוקף כלשהו.
או שיש לנו הכרח כי הקיים אינו גדול מן הבלתי קיים אלא שקיום בשכל כקיים הוא הצבת הדבר במישור אחר של תפיסת הדבר, כעין מה שאמר קאנט בנוגע לקיום בפועל, ניתן לומר בנוגע לקיום בשכל, והקיום בדעתי לא כקיים במציאות הינו דימיון הקיים בדעתי כקיים בשווה.
אמנם טיעון זה איננו מקיים את הדבר באופן אחר ממה שהעלנו בתחילה על דעתנו, וזאת בשונה מטיעונו של אנסלם שבו הוא מקיים את הדבר ה"קיים בדעתו" כ"קיים בדעתו כקיים" שזהו היופי בטיעונו, אך אם ניתן להסיק מסקנה מהעלאה על הדעת בלבד, כלו' הפרחת הגדרה מובנת, בטיעון הזה אנו מובלים לדבר מובן בדעתנו, אך אינו יתכן מצד שני, בשונה מסתם דבר שאינו מובן כמשולש עגול שמתחילה אינו ניתן לעלות על דעתנו, ויתירה מזו כי בהכרח קיים בדעתנו דבר שקטן ממנו אין להעלות על דעתנו.
אך אולי אפשר לטעון כי עניין של העלאה כקיים היא דבר שלא סותר את הבנת ההגדרה, וזאת בשונה מהטיעון הזה שאפשר ואחר ניתוח ההגדרה היא נעשית בלתי מובנת, כיון שאנו אומרים קיים בדעתי דבר מה, ולמעשה לפי המשך הגדרת הדבר אנו אומרים בעצם כי לא קיים דבר מה, ולפיכך הקיים בדעתי הקטן ביותר שניתן להעלות על הדעת, תכונה אחת ויחידה מוכרחת שלו היא קיום בדעתי, ואם קיום בדעתי ידרוש דבר מה, הרי שדבר זה הוא מתכונת הקטן ביותר שניתן להעלות בדעתי, וזהו הדבר הקטן ביותר בעל התכונה הזו ומלבד זו הוא איננו בר תכונה.
תודה רבה, אשמח לתגובה.