יצר הרע של צדיקים

חריף

כמו"כ מספרים על הגוי האנטישמי שביקש להתגייר על ערש דווי על מנת שבמתתו יזכה את האנושות ב"פחות יהודי אחד יותר נחמד"

אם אתה קורא ל'הנאה' יצר תאוותני ומרגש בגוון מלוכלך, אז בסדר. לא יודע, אתה אומר 'אין לו חיים'. אני באמת מהרהר איך זה שאדם שלא חסר לו אינטליגנציה כמוך, מוכן לסקול אדם באבנים כאחרון הפראים מתקופה פרהיסטורית ועוד מעז לומר למי שהאמת והצדק נר לרגליו שאין לו חיים. איפה הגדולה? למי שמוכן לוותר על מה שהיה כל חייו למען מה שצודק גם כאשר כל העולם הזה לא שווה אנחה אחת, או להיאחז בשקרים פסיכולוגיים גם במחיר החוסר אנושיות והרוע? שיישבר הלב, שתשברנה שתי כתפי, שכל עפר הארץ ייטחן לעפר דק – רק שהאדם לא יוותר על שלו.

א.
אתה חוזר על סיסמאותיך הפתטיות שוב ושוב. זה לא מממש עושה עליי רושם. אתה גם חוזר על סילופיך כל פעם, וזה עושה עליי עוד פחות רושם.

אתה משעשע אותי מיכי. אתה פוסל אותי במומך פעם אחר פעם ואומר שזה לא עושה עליך רושם. לא צריך אבחנה מיוחדת כדי להבין כמה אני תכלס ולא פתלתלן להבדיל. גם אם אני ציניקן לפעמים. או שאתה צודק ואני טועה, או שאני צודק ואתה טועה. אבל אתה לא ישר ואמיץ מספיק חביבי. לא מספיק. ברור לי כשמש שאני לא טועה ואני מחפש בנרות שיערערו לי את זה.

א., כיון שגם בלי ההלכה אתה מוסרי (מאד) אז אתה יכול פשוט לגנוב מים (ואם צריך דווקא הר גבוה כי הנאת הגניבה היא פרופורציונית לסכום הגניבה אז תגנוב הרבה מים. או תבגוד באשתך, או עם אשת איש שמרמה את בן זוגה האוהב. וי"ל).

אני רואה את הפסוק הזה כמו מליצה לעניין היצר. ומה אעשה שזה מה שהדת יוצרת?

והמוסר לא יוצר הרים כאלה? כלומר לדעתך גם כצדיק (א. המוקדם) יש הבדל מכריע בין עבירה דתית (אסור ומתוק) ובין עבירה מוסרית (אסור ולא מתוק)?

א, על אף שאני באמת משועשע מאז שהופעת פה פעם אחר פעם (במלוא הרצינות), אני באמת לא מבין מדוע אתה טורח לכתוב פה בכלל. באמת שלא.

אם אתה כה בטוח בעצמך ויודע הכל – בשביל מה שאתה שואל?
ואם אתה לא – במתודה בה אתה משתמש גם לא תוכל ללמוד כלום.

אז בשביל מה?
(מעבר ללפרוק כעס על האמונה הדתית (אפרופו תרפיה))
אני לא מנסה "לגרש" אותך אלא להבין את חוסר ההגיון הזה.

M, אם תצמח מכאן אבחנה מעניינת שאיסור (הלכתי, מוסרי, אחר) יכול ליצר באינטגרל על ההנאות סכום גבוה יותר מאשר סך ההנאות ללא האיסור, ו/או הבחנות בין סוגי איסורים, אז זה לגמרי שווה את השאלה (לדעתי).

דיברתי על תופעת א ולא בהכרח על השאלה הזו.

לעצם דבריך – נו, זה דווקא מסקנה לא רחוקה ממה שמחקרים פסיכולוגים אומרים בדרך כלל. כולם מראים שלרוב חברות דתיות (מכל הדתות) הן מאושרות (ובריאות) יותר (עיין לדוגמא בספרו המקיף של קינג handbook of religion and health ובעוד מחקרים).
בדרך כלל מקשרים זאת למשמעות, אבל גם מים גנובים ימתקו זו סיבה סבירה מאוד (זו בדיוק הטענה הדביקה הנפוצה על היתרון של איסור נדה) אם כי זו פחות נידונה במחקרים (כי רובם נעשים על נוצרים שלהם אין המון איסורים כידוע).
כך או אחרת, ולא משנה מה הסיבה, זה שבאינטגרל יש יתרון פסיכולוגי לדת זה ידוע (כל זה כמובן איננו אומר דבר על אמיתותה ויש להסיק מסקנות מתוך יושר).

מים גנובים ימתקו הכוונה שהמעבר על האיסור מעצים את החוויה, לא שהאיסור יוצר געגוע. וגם בנידה לא ברור שהאינטגרל גדול יותר, אלא אולי אדם מושפע וזוכר את הפיקים של החוויה יותר מאת הממוצע (כהנמן וטברסקי שם שם). לכן בדתיים מן המניין שכמעט לא עוברים על איסורים במודע אין את האפקט הזה. והאם התכונה (נניח שהיא נכונה) קיימת גם באיסורים מוסריים? ובאיסורים של חוק המדינה למשל? לא כזה ברור לי (במעבר על החוק יש אצלי ריגושון זעיר בואכה אדישות שנובע רק מהסיכון להיתפס).

M שלום.

קודם כל, אני א נקודה. אני מסתורי ולא מובן גם לאלו שבמציאות ואני לא עושה את זה בכוונה. אני פרדוקס אפילו לעצמי. אבל זו המציאות, כך שאני לא נטע זר בה. אבל האיפכא מסתברא. לא יודע מה ה'מתודה' שנראית לך, אבל כבר אמרתי שאני לא מפספס מילה. לא כעסתי פה אפילו פעם אחת מאז שנכנסתי לאתר, אתה מאמין לי? אולי חברתי לסטרא-אחרא וסיעתו.

א.
מה עם התוצאות הבטחת בדיקה למים הגנובים