כוחה דהיתרא

הביטוי הזה במקורו התלמודי יש לו משמעות אחרת לגמרי. בגמרא השאלה היא תמיד כיצד להציג מחלוקת: האם להבליט את צד ההיתר או את צד האיסור. לכן בגמרא זו רק שאלה דידקטית ולא הלכתית. ראה למשל ביצה ב ע"ב וגם את ההסבר ברש"י שם, ועוד הרבה. נכון שיש שמשתמשים בביטוי הזה כדי לומר שעדיף להתיר. עקרונית אני מסכים לדבריך שזה לא נכון. פוסק לא אמור להקל וגם לא להחמיר. הוא אמור לפסוק מה שאמיתי לדעתו במקרה הנדון. ואולי ניתן לתת לזה את המשמעות הבאה: במקום שבו אין סיבה לאסור יש להתיר, ובמובן הזה יש יתרון להיתר. כל דבר שלא נאסר הוא מותר. לשון אחר, כדי לאסור צריך סיבה אבל להתיר אין צורך בסיבה.