כמה הערות

כפי שכתבתי הן נסובות על דבריך, חלק מהסדנה שלך וחלק מהאתר פה. לא ידוע לי שיש בעיה לשאול שאלות שונות בבת-אחת ואם יש אז תאמר לי.

נכון, זה מה שהצבעתי עליו שגם כאשר הם רציונליים אין להם תוקף מחייב. גם אם נניח ש'נדרש מקור סמכות' איך מפה הסקת שאלוהים הוא מקור הסמכות? הטענה שלך ש'עצם הגדרתו של אלוהים כיישות שציווייה מחייבים קטגורית' היא מעגלית – היא מגדירה את אלוהים כבעל סמכות, במקום להראות מדוע יש לו סמכות. דבר שני, מדוע המאמינים חייבים לו הכרת הטוב (אני אתאיסט)? אין לכך שום הצדקה במיוחד בעולם שהגדיש את הסאה בסבל. דבר שלישי, אם אלוהים כפוף למוסר מדוע לא נניח שאפשר לבסס את המחויבות בדרך אחרת? ודבר אחרון, לגבי הכשל הנטורליסטי, כמו שהוא דורש הנחה נורמטיבית נוספת כדי שלא יהיה כשל, גם אלוהים דורש הנחה נוספת: מדוע חובה לציית לו?
פילוסופיה לא עוסקת רק בטענות עובדה, אלא גם בשאלות נורמטיביות מושגיות וקיומיות; ולכנות את זה "פסיכולוגיה בגרוש" זה רטוריקה שלא אומרת לי כלום. ההוגים שציינת לא רק מדווחים על תחושות הם מעלים טיעונים. ובקיצור, תחום יכול להיות פילוסופי וגם בעל השלכות פסיכולוגיות. הגע בעצמך: כמו שאתה הבחנת בין המטא-אתיקה לבין היישומים שלה, למה שלא תבחין גם בין האקזיסטנציאליזם כהגות פילוסופית לבין היישומים הפסיכולוגיים שלו?
בקריאת דבריך ניכר שאין לך כלל הבנה במשנתו של שפינוזה והביקורת הנ"ל לא הייתה שורדת רגע באקדמיה. ה"טבע" אצל שפינוזה זה טבע הדברים, לא הטבע הפיזיקלי, והיקום הוא רק מה שמתואר לנו כתואר ההתפשטות. לכן הזהות הפשטנית של האל-עצם לחומר פשוט שגויה מיסודה. בחלק א' באתיקה שפינוזה כותב שהקיום שייך לטבע העצם – חשוב להבין שהיקום הוא רק משהו בקיום. הטבע או אלוהים הוא רב פנים (פלורליסטי) והעולם החומרי הוא רק אחת הפנים הללו. בצדו קיים העולם הרוחני או הנפשי כהיבט ישותי מקביל ושווה. האל הוא שכל אינסופי בפועל ולכן הוא לא טבע נטול תודעה ומכל דברי הנ"ל מובן שהוא מוניסט ולא מטריאליסט. דבר שני, לאלוהי שפינוזה יש אינסוף תארים, תארים אלו הם טרנסצנדנטיים לחלוטין לעולמנו, לכן הטבע הפיזי לא ממצה את האל ויש בחינות של האל שהן מעבר לטבע.

אכן יש בעיה עם שאלות רבות בבת אחת. אי אפשר לנהל כמה דיונים במקביל באותו שרשור.

באשר לטענתך על המעגליות בהגדרת אלוהים כמקור הסמכות, נראה שאתה מפספס את ההבדל בין הגדרה להוכחה. לא הסקתי שאלוהים הוא מקור הסמכות. הסקתי שצריך להיות לה מקור, ולמקור הזה אני קורא אלוהים. לכן אינני "מוכיח" את קיומו של אלוהים מכך שהוא בעל סמכות; אני טוען שכל שרשרת הנמקה של סמכות וחובה חייבת להיעצר בנקודה שאינה זקוקה להנמקה נוספת מחוצה לה, אחרת ניקלע לרגרסיה אינסופית. המושג "אלוהים" משמעו בדיוק אותה יישות בעלת סמכות פורמלית בלתי מותנית, שציווייה מחייבים קטגורית מעצם היותה מה שהיא. אם אתה מקבל שיש חובה מוסרית אובייקטיבית ומוחלטת, עליך להניח במובלע את קיומו של מקור סמכות שנותן לה תוקף. מש"ל.

לגבי הכרת טובה, ראה מאמרי על הכרת טובה פילוסופית (להבדיל ממוסרית). כולו מוקדש לשאלתך זו.

מכאן נופלת גם טענתך לגבי הכשל הנטורליסטי ביחס לאלוהים. בסופו של דבר אם אתה מקבל רק ביסוסים נטורליסטיים למוסר לא תמצא כאלה. טענתי היא שמי שמבין מהו "אלוהים", מבין שמושג זה טומן בחובו סמכות מחייבת, ולכן המעבר מהציווי אל החובה אינו נופל בכשל הנטורליסטי. לעומת זאת, עצם חוקי המוסר לא יכולים לחייב מאומה כי הם חוקים ולא יישים. מי שמחייב הוא המחוקק שלהם. אני מחויב למחוקק ולא לחוק. ואם לדעתך החוקים הם יישים, או לחלופין יש יישות מוסרית שנותנת להם תוקף, הרי שזהו אלוהים בלשוני.

אני מודה לך על המחמאה שבאקדמיה לא היו מקבלים את ביקורתי. זה בהחלט חיזק אותי. המלל הריק שאותו הבאת כדי להצדיק את שפינוזה הוא המלל המקובל שם ובעיניי הוא נונסנס. אבל טוב אני הרי לא מבין כלום. אתה אומר שששפינוזה טוען שאלוהים אינו היקום אלא היקום הוא פן של אלוהים. ידעתי זאת היטב (תארי ההתפשטות והמחשבה). אז מה? מה זה פותר? לכשתנסח ניסוח בעל תוכן ברור, ולא כמו שאתה או שפינוזה נוהגים לעשות, תגלה שהמלל שלך או ריק או טריביאלי (כלומר לא מחדש מאומה). או שיש אלוהים ויש עולם או שיש רק אלוהים או שיש רק עולם (אתאיזם). לומר שהעולם הוא פן של אלוהים זה לא לומר מאומה. משחקי מילים בעלמא.
אגב, אתה מתאר את עצמך כאתאיסט, אז אין פלא שתפיסת האלוהות של שפינוזה נראית לך משמעותית. גם אם אני הייתי אתאיסט הייתי מאד מתחבר אליה.

אוקיי, קיבלתי. לא אשאל יותר כמה שאלות שונות בבת אחת.

אתה קורא למקור הזה אלוהים אבל זו אינה רק הגדרה אלא הוספת תכונות מהותיות שדורשות הצדקה כמו: שהוא מחוקק, ושציווייו מחייבים. גם אם אני מקבל את טענתך על הרגרסיה, המסקנה לא הכרחית. אפשר לעצור את השרשרת בעובדה נורמטיבית בסיסית – נקרא לזה: חובות מוסריות יסודיות ולא בישות אישית בעלת סמכות. המעבר לאלוהים לא מתחייב לוגית.

עדיין יש הנחת המבוקש בדבריך: אתה לא מסביר מדוע עצם קיומה של ישות כזו מחייב ציות. גם אם נקבל את קיומו של אלוהים עדיין תיוותר השאלה מדוע עצם היותו בורא מקנה סמכות מוסרית? למה שנקבל כל צו שלו כמחייב? עצם הגדרתה ככזו רק מניח את המבוקש.

אתה מחויב 'למחוקק ולא לחוק' ואני טוען שזה אפשרי גם בלי מחוקק.

הבעיה המרכזית אצלך בביקורת על שפינוזה שאתה בכלל לא מתמודד עם המבנה המטאפיזי שלו. האם למדת ברצינות את האתיקה בחייך? אתה מתרגם את השיטה שלו לשפה של 'אלוהים' או 'אתאיזם' ואז קובע שהיא נופלת באחת הקטגוריות. אבל זו בדיוק החלוקה ששפינוזה מערער עליה. אם אתה טוען שאלוהים הוא אינסופי באופן מוחלט ויש עולם אז למעשה מתחייב שהעולם הוא המשך ישיר של האינסוף ואין אלא אינסוף. זו בדיוק הביקורת של שלמה מימון שטען שאין לראות במשנה של שפינוזה פנתאיזם אלא אקוסמיזם – שלמעשה העולם הוא אשליה ואין אלא מציאות אינסופית מוחלטת. זה לא שאין אלוהים אצל שפינוזה אלא שיש יותר מדי אלוהים כמו שידוע. לומר שהשיטה של שפינוזה ריקה מתוכן היא אי הבנה של המטאפיזיקה שלו.

קשה לי לדון בהפרשי זמן כאלה. בקצרה, לא הוספתי מאומה על הגדרתו. הטיעון הפיזיקו תיאולוגי מוכיח את קיומו של יש יוצר ובורא וזה הכל. כל ההוספות של מאפיינים הן על אחריותך.
הראיה מן המוסר מוכיחה שקיים גורם סמכותי ביסוד המחויבות הזאת. זה הכל. בלעדיו אין מחויבות. זו לא הנחת המבוקש אלא הוכחה שמבוססת על הנחה ככל הוכחה אחרת. במחברת הרביעית בספרי המצוי הראשון פירטתי יותר את הטעות ש=השתקפה בדבריך כאן שמערבבת בין פרגמטיזם (המצאת תיאוריה ויישים לצורך מעשי כלשהי, כגון תקפות המוסר) לבין הוכחה מהסוג הזה שכיניתי שם "טיעון חושף" (להבדיל מטיעון יוצר).
אין טעם לדון במשנתי בעניין סביב מקור שבו הנושא כלל לא נדון אלא הוזכר בקצרה. יש לא מעט מקורות שבהם אני מפרט זאת. תוכל למשל לראות בטור 456 – על אלוהים והמוסר: הדיון עם דוד אנוך ובדיבייט המוזכר שם.

על שפינוזה איני רואה טעם לדון כי אתה מתעקש להמשיך במלל ריק וחסר כל משמעות. אז נעצור כאן וזהו.