כסוי ראש לגרושה

התפלאתי על התשובה.
מקור האיסור הוא בשו"ע "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק,אחת פנויה ואחת אשת איש" (אה"ע כ"א ב'). ופירשו כל הנו"כ – שמדובר באלמנה\גרושה (ב"ח, חלקת מחוקק, בית שמואל, דגול מרבבה. אמנם עיי"ש בפת"ש בשם המג"א במק"א). כך שסוגיין דעלמא לאסור, ואיך כתבת ש"אין סיבה לחלק בין פנויה לגרושה".
מש"כ האגרות משה אינו עניין. הוא מסכים שגלוי הראש אסור לאלמנה\גרושה, אם כי מחדש שהאיסור אינו מדרבנן. כל ההיתר שלו מכוון למקום שהכסוי גורם להפסד מרובה, ובמקום הפסד של יותר מחומש ממונו פטור האדם מקיום מצוות עשה (או שבמקום הפ"מ לא נהגו מעיקרא לאסור).

אני חוזר על השאלה:
האישה הנ"ל לא מסתפקת באיסור, ברור לה שהדבר אסור (לא בגלל המקורות הנ"ל, אלא בגלל המסר שהיא מקבלת מסביבתה החרדית.
מבוקשה הוא להמתיק לה את טעם האיסור, כדי שיתיישבו הדברים על ליבה, וכדי שאחר הפעולות יימשכו הלבבות.
היא לא מתכוונת לגלות את ראשה, היא מבקשת להשלים עם הדבר – רגשית, ולכן היא מבקשת הסבר לטעם האיסור.

האם הרב יכול למצוא טעם והסבר?

* בדברי האג"מ – אינו 'אלא' מדרבנן

לא הבנתי את מקום פליאתך. שו"ע איננו מקור לשום איסור שבעולם. מקור לאיסור יכול להיות או מהתורה או מבי"ד בר תוקף (בי"ד הגדול או התלמוד). זה הכל. ואני כתבתי שאיני רואה מקום לחלק בין פנויה לגרושה, ודבריי עומדים במקומם. אני יודע מה שכתבו הפוסקים, אך זו דעתי.
לגבי האג"מ, אתה בסה"כ חוזר על מה שכתבתי.
אם אתה חושב שיש איסור – אנא הסבר לה אתה את האיסור. אתה מצפה שאני אסביר את עמדתך או את עמדת השו"ע?

איך לדעתך מסבירים את מקור דברי השו"ע, בירושלמי בכתובות: "זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע"?

לא יודע. מעיקר הדין נראה שגם בתולה לפני הנישואין לא יוצאת כך. לאחר שהקלו בבתולה כתבתי שאיני רואה הבדל בינה לבין גרושה.