למה במשנה כל עמדה מיוצגת על ידי תנא אחד בשמו

למה כמעט תמיד המחלוקות במשנה הן בין שני תנאים או בין 'חכמים' לבין רבי פלוני (ולפעמים הגמרא מוצאת 'מאן חכמים רבי פלמוני'), ולא שתהיה מחלוקת רבי עקיבא רבי מאיר ורבי יוסי כנגד רבי טרפון רבי שמעון ורבי יהודה.
למדתי לאחרונה משניות מסכת בכורות ואז בעיקר שמתי לב לזה. שם בפרקים הראשונים יש: מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר. מחלוקת משולשת תנא קמא רבי אליעזר וחכמים. מחלוקת רבי אליעזר וחכמים. מחלוקת תנא קמא ורשב"ג. מחלוקת מרובעת רבי יוסי הגלילי וחכמים ורבי טרפון ורבי עקיבא. מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא. וכן על זו הדרך.
למשל מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא, מה סברו שאר התנאים? מה סבר רבי אליעזר בן הורקנוס או רבי יהושע או התלמיד רבי שמעון? הייתכן שלא שאלו אותם מה דעתם או שלא הייתה להם דעה בנושא הלכה למעשה. וא"כ למה לא תיעדו גם את שיטתם. הרי לא סביר שבכל נושא עומד אחד כנגד כולם. והרי באותו דור עמדו כמה וכמה תנאים 'שווי כוחות'. וגם התלמידים לכאורה אמורים להביע דעה. ומדוע אין מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא כנגד חכמים.
 
לפעמים כן מוצאים בגמרא שתנא פלוני ואלמוני אמרו דבר אחד והם בשיטה אחת. אבל נראה שתופעות כאלה לא מתועדות במשנה או כמעט לא מתועדות.
אפשר לומר שכיון שכבר נשנתה דעת המיעוט שוב די לנו באחד שיישא את דגל השיטה הזאת ("למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת"). אבל מצד לעמוד על דברי תורה נראה לכאורה שבוודאי היה מועיל לנו לדעת כל תנא מה דעתו בכל מחלוקת ומחלוקת ובוודאי תהיה בזה תועלת גדולה לעמוד על ההבנה בשיטתו.