מיעוט תענוג

עקרונית אין שום עניין למעט בשמחה בעולם. להיפך, העולם נברא כדי שניהנה ממנו. אבל בפועל נראה שחז"ל אומרים בכמה מקומות שראוי למעט בשמחה והנאה מהעולם, כזכר ואבל על החורבן. ובכל זאת, נדמה לי שיש פרופורציות בריאות לדבר הזה. רוב העולם בכלל לא נוהג לעשות כך (למעט אמה על אמה בבית חדש או אבל בשלושת השבועות ובצומות). וכל אחד לפי מדרגתו כמובן. לשרוף חביתה  נשמע לי על פניו קצת מופרז. אבל אם אתה עומד בזה וזה באמת מחדד אצלך את תחושת האבל והרצון לגאולה ולא משפיע בצורה בעייתית על חייך השוטפים, אז זה נראה לי בהחלט ראוי.