מלאכתך עראי, וקידמה

שלום לכבוד הרב,

רציתי לשאול על פלונטר מובנה בין ערכי התורה למבנה הכלכלה המודרנית.מצד אחד, האתוס התורני מדגיש חיים צנועים, עבודה רק כדי הצורך הבסיסי, ואי-רדיפה אחרי מותרות. מעבר לכך, ה"אבני נזר" מדמה זאת במשל, אדם חייב ללמד את בנו, שחייה ואומנות, והצד השוה ביניהם, שצריך שהראש תיהיה ב"חוץ"

ממילא, אין באורח חיים כזה מקום לפיתוח טכנולוגי תובעני.

מצד שני, מדינה מודרנית וחזקה המחזיקה צבא טכנולוגי יקר ובתי חולים מתקדמים חייבת משק קפיטליסטי תחרותי. היא נסמכת על אנשים שמרוויחים הרבה ומשלמים המון מסים, מה שדורש מהם להשקיע את כל ראשם ורוב זמנם בעבודה חומרית.אילו כל עם ישראל היה מיישם את האידיאל התורני, חי בצניעות, ועובד רק "עראי" כשראשו בחוץ, המשק היה מצטמצם. המדינה הייתה קורסת כלכלית והופכת למדינת עולם שלישי, ללא יכולת לממן ביטחון או רפואה מתקדמת.

אם כך:

האם אין סתירה מובנית בין קיומה של מדינה חזקה לבין האידיאל של חיים צנועים ועראיים?

האם הציפייה מאזרח להשתלב במקצועות שדורשים את כל "ראשו" בפנים עומדת בסתירה לאתוס התורני?

איך התורה רואה ניהול כלכלי של מדינה ריבונית, מבלי שהמערכת תקרוס ומבלי שהאזרח ייאלץ לוותר על אידיאל ה"עראי"?