מספר סיבות למצווה אחת

צ"ל רות ואסתר. בספר השני בקוורטט שלי החלק הרביעי מוקדש למישורי הסבר מקבילים. שם עמדתי על כך דוגמאות לכך שאנחנו מקבלים כמה סיבות/הסברים לתופעה אחת (התפוח של ניוטון, העצב של הנסיך המאושר, חזרה בתשובה או יציאה בשאלה). אמנם הערתי שם שעקרונית זה לא אפשרי כי סיבה/הסבר אמורים לתת תנאי מספיק למוסבר/מסובב. לכן או שיש מיפוי בין ההסברים (למשל שכל אחד מהם ברזולוציה שונה, כמו הסבר ביולוגי ופיזיקלי לאותה תופעה), או שכל אחד מהם לחוד אינו הסבר אלא הצירוף של כולם הוא ההסבר. אני חושב שהמונח "תועלות" הוא רווח בהקשר הזה, ולכאורה משמעותו המילולית היא "מה שעולה מהמצווה". תועלת במובן שלנו זהו מקרה פרטי. אבל אם אתה מתכוון לכל מה שעולה מן המצווה אז נדמה לי שכל טעם יהיה  מהסוג הזה. פעם חשבתי האם כל טעם הוא בהכרח סייג/גדר, שהרי לתת טעם פירושו לתלות את המצווה במשהו אחר, וזה לכאורה הסייג. אמנם זה בעיקר טעמים של איסור, אבל ניתן להציע במקביל טעמים של מצוות כ"סייגים" לעשה, כלומר משהו שמקדם עשיית משהו אחר. אבל שם מסקנתי הייתה שלא. יש טעמים לאיסור שאינם סייג (למשל כשהתוצאה הרעה יוצאת ישירות מהמעשה הזה ולא ממעשה אחר שהוא יוביל אליו). וראיה לדבר היא שעל אף שלא דורשים טעמא דקרא ודאי בפועל יש טעמים (כמוש"כ הרמב"ם למשל), ובכל זאת מקובל באחרונים שאין סייג בדאורייתא (ידועים דברי האתוון דאורייתא, שמביא חריגות לכלל הזה). בכל אופן, אם תועלת היא תוצאה (ישירה או עקיפה) אז נדמה לי שאין אפשרות למשהו אחר. אפילו ראיית האיסור או המצווה כאמצעי ליצור  מחויבות לדבר ה' בלי ערך עצמי למעשה הזה, זוהי תלייה בתוצאה.