נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש

6. מדובר בספק אשת איש, ואפשרי שוודאי עבירה קלה חמור מספק עבירה חמורה.

4. אם היבטים אז מאי קמ"ל חז"ל. ומדוע לא יאמרו למשל נוח לו לאדם לעבוד כל עבודה זרה שבעולם ולא ילבין פני חבירו ברבים כי יש היבטים לכאן ולכאן. או נוח לו לאכול מלפפון ולא עגבניה. תמיד יש היבטים וכל מה שמעניין הוא ההכרעה ההיררכית (מה שקוראים פוזיציה).

ואפרופו היבטים ופוזיציות – שאלה
לא הצלחתי כרגע להיזכר בדוגמה הקונקרטית שתפסה אותי בזמנו אז אנסה בלי אחת קונקרטית. כי למרות שלא עולה לי דוגמה אני חושב שזה די נפוץ.
יש מקרים שייתכנו שני פירושים למשנה רישא+סיפא.
מי שמפרש את הרישא באופן ר1 כדי שתתאים לסברתו בדין ד1א נאלץ מבחינה פרשנית לפרש את הסיפא באופן ס1 ואז יוצא לו דין ד1ב. מי שמפרש את הרישא באופן ר2 כדי שתתאים לסברתו בדין ד2א נאלץ מבחינה פרשנית לפרש את הסיפא באופן ס2 ואז יוצא לו דין ד2ב.
כלומר יש כאן קשר בין הדינים ד1א הולך יחד עם ד1ב. ובהתאמה ד2א הולך יחד עם ד2ב.
הקשר מתווך דרך ההבנה הפרשנית של המשנה והוא אולי לא קשר מהותי בין החלקים.
כעת מה עושה אמורא שמחזיק מסברת עצמו בדין ד1א וגם בדין ד2ב.
הוא צריך לספסר בדעותיו ולחשוב "מה נראה לו יותר נכון" ולפי זה לבחור את הערוץ הפרשני.
זה שונה מבדרך כלל שאמורא מקבל על עצמו את המשנה
בדרך כלל אמורא יכול לחשוב אני חושב א' אבל המשנה אומרת ב' אז המשנה כנראה צודקת או בעלת סמכות. אבל כאן האמורא יכול לבחור אחד משני ערוצים, וכדי להכריע הוא צריך לשקול שני דינים שנראים לו נכונים איזה מהם נראה לו עוד יותר נכון.

את זה כדאי לשאול את מי שלומד אגדתות או מי שחושב שכדאי ללמוד אותן.

לפעמים עושים תברא במשנה, וזה מתאים גם למצב כזה. ככלל, לולא התברא, אם אין חולק על הרישא ולא על הסיפא, כי אז אמורא לא יכול לאמץ את שני הפירושים גם יחד.

גם בלי ללמוד אגדתות אפשר להבין שאם מישהו אומר נוח א ולא ב הוא לא יכל באותה מידה בדיוק להגיד נוח ב ולא א, כי יש היבטים לכאן ולכאן. לכן סמי מכאן היבטים (תשובה 4) ונבחר באופציה של העצמה ספרותית (תשובה 5) ושאר האופציות.

דומני שלא העברתי בדיוק מה אני רוצה. חיפשתי דוגמה ולא מצאתי (אני זוכר מסכת ומקום גיאוגרפי בדף אבל לא מוצא. או טעות בזיכרון). העניין הוא לעשות סחורה בדעות ולמשקל ולבחור ללכת עם דעה א על חשבון דעה ב כשהן בשני עניינים שונים לגמרי והחיבור ביניהן הוא לא תוכני. והשאלה האם אכן כך אמורא מציב היררכיות וזורק דעה נכונה אחת עבור חבירתה הנכונה יותר. במקרי קיצון מוזרים יעשו תברא אבל זה במקומות ספורים. אשוב כעת חיה כשאמצא את הדוגמה

לא הבנתי מדוע אתה דוחה את עניין ההיבטים. אכן נכון, אי אפשר להעדיף את א על ב ואת ב על א מאותה בחינה באותו זמן. בדיוק בגלל זה כשחז"ל אומרים שנוח לאדם לעשות א על פני ב, כשבררו שב' חמור יותר, פירוש הדבר הוא שהם רוצים לומר שיש פן אחר שמבחינתו א חמור יותר.
וכמובן איני מבין כיצד הגעת לדחות את כל הטענות למעט ההפרזה הספרותית.

יש מצבים שבהם אמוראים או תנאים נחלקים במחלוקת כלשהי. למשל אמורא א סובר X ואמורא ב לא סובר זאת. אמורא א מביא מקור מפסוק או דרשה, ואז הגמרא שואלת מה עושה אמורא ב עם המקור הזה. מכאן מוציאים דין אחר, Y (שלא קשור ל-X ), וכך יוצאת מחלוקת כפולה בין החכמים כשאין קשר בין שתי המחלוקות. זה קורה הרבה בתלמוד, וספרות הפלפול כמעט כולה בנויה על זה. האם זו לא הלוגיקה שאתה מדבר עליה?

צריך שהאמירה של חזל לא תהיה טריוויאלית. ברור שהלבנת פנים זה רע (פרמטר a) ואשת איש זה רע (פרמטר b). את האופציה של היבטים (כלומר תשובה 4) הבנתי כאומרת שחזל באו להגיד שהלבנת פנים זה רע, וכיון שבאשת איש אין הלבנת פנים אז בציר הרוע של הלבנת פנים – הלבנת פנים יותר חמורה. זו אמנם תובנה מסעירה ומקורית אך מחזל הייתי מצפה ליותר. [ניסחתי בצורה משובשת. לא התכוונתי לדחות את שאר הטענות חוץ מההפרזה אלא לגלות את דעתי אגב אורחא מה נראה לי].

זה מקביל. לא מזמן הבאת באחד הטורים סוגיא כזאת בסנהדרין על אחותו ואשת אביו וכו'. אבל נראה לי שיש הבדל בין דינים שיוצאים מסברא (שבהם יש עמדה) לדינים שיוצאים מדרשה לחוד (שבהם העמדה פחות מוצקה). בסדר, כשאמצא בעז"ה בקרוב אביא ואז אפתח שאלה חדשה. דפדפתי כבר חצי מבבא קמא ולא מוצא (ואני מרגיש צורך מוזר לציין שזה מרגיז) ומסתמן שאמשיך לדפדף בערב.

זו סתם הגחכה. ברור שהיתרון של הלבנת פנים על אשת איש אינו ה"הלבנת פנימיות" של זה. הטענה יכולה להיות למשל שגם אם העבירה פחות חמורה הלכתית יש בה ממדים חמורים יותר, למשל מעצם זה שיש כאן פגיעה בזולת. ויש בזה חידוש, שכן בהסתכלות דתית רווחת אין משמעות לדברים שמעבר להלכה ולחומרה ההלכתית. כעין זה הח"ח מביא את החומרא היתירה של איסור לשון הרע, שאין לה ביטוי הלכתי (מבחינת עונש למשל, או ייהרג ואל יעבור וכדומה).
ניתן להציע עוד פירושים רבים לא טריוויאליים.

מבין

ועל דרך בעלי וורטים לשבע ברכות ביום החמישי שכולם אדישים יש לומר שנקטו אשת איש כי היא בדיוק ההיפך מהלבנת פנים בפרהסיה: באשת איש מטבע הדברים עין נואף שמרה נשף ועושים במחשך מעשיהם, ואילו בהלבנת פנים כל הבעיה נוצרת מהפירסום הפומבי. לכן אשת איש יש בה חומרה עצמית ואין בה פומביות, והלבנת פנים אין בה חומרה עצמית אלא רק הפומביות, ובזה אמרו שעבירת הפומביות חומרתה יותר מהעבירה בעצם. ונקטו אשת איש שטבעה אין בה פומביות כדי לחדד הניגוד בין העבירות. מזל טוב מזל טוב.