ניסיון לבירור עצמי

שלום הרב,
ראשית אני חיבב להתוודות שאין לי שום בקיאות בעולם הפילוסופי, ולמרות שיש שאלות קיומיות שמציקות לי ואני מתעמת איתן הרי שעדיין אני ׳טירון׳. אני לאחרונה התחלתי לקרוא את הספר הראשון של הטרילוגיה החדשה, והוא קשה לי, אבל עורר אותי לברר קצת, ולכן השאלה שלי. אני מקווה שהיא ברורה.
 

האם יש מקום לטענה שעצם הקיום, דהיינו הפלטפורמה הבסיסית ביותר, הוא סיבת עצמו? שהרי כל סיבה שהיא צריכה להיות קיימת, ואם כן נמצא שהקיים כבר קדם.
והאם יש מקום לטענה שהקיום הוא אינסופי? כי תיאורטית הכל יכול להתקיים, כולל אבסורדים – שהרי טרם נהיה משהו קיים גם לא היו גבולות. בעצם, הכל יכול להיות כל עוד ישנו רק עצם הקיום הטהור.

אבל למעשה מתחיל להתקיים משהו אחד ולא אחר, וקשה לומר שזה שרירותי היות וגם זה מושג שדרוש להתקיים, והרי במקביל גם כוונה יכולה להתקיים – ולמה לומר שהשרירותיות הופיעה או התממשה לפני או במקום הכוונה.

בעצם, יוצא שעצם הקיום הוא החירות בהתגלמותה. מנוע שלא תלוי בכלום, ולא נדחף או נמשך מכלום. חירות טוטאלית.

ואם יש לזה מקום, אז האם נכון להמיר את זה למושגים תורתיים שבהם אלוהים הוא הכינוי לחירות הזו?

תודה