: סדר העדיפויות בלימוד תורה – בין עיון לעבודת הלב

שלום לרב,

בעולם הישיבות הקלאסי מקובל להקדיש את רוב שעות היום לעיון תלמודי, מתוך תפיסה שהעמל הלמדני הוא ערך עליון העומד בפני עצמו.

לעומת זאת, בגישות חסידיות שונות (ואצל ר' ישראל דב אודסר בצורה קיצונית יותר), מועלית הליבה של טיעון נגדי: העיקר הוא הציות ההלכתי המעשי (שבשבילו די בלימוד הלכה) לצד פיתוח רגשי ורוחני של יראת שמים ותפילה (דרך טקסטים קבליים/חסידיים או ליקוטי תפילות). לשיטתו של הרב אודסר, הלימוד הראוי צריך להתמקד בהלכה למעשה לצד הקדשת זמן משמעותי יומיומי לעבודה שבלב ולתפילה (כדוגמת לימוד 'ליקוטי תפילות').

כיצד לדעת הרב נכון לבחון תפיסה זו?

האם יש ממש בטענה שחלק ניכר מהפלפול הישיבתי אינו משרת את התכלית הדתית/הלכתית?

מהי לדעתך המטרה המרכזית של לימוד הגמרא כיום, ומדוע היא דוחה תחומי לימוד ועבודה רוחנית אחרים?