סמכות

תודה רבה כבוד הרב, כל כך כייף לשמוע תשובותייך, יש לי שאלות המשך ברשותך.

אז רוב העם ככולו קיבל על עצמו שדרך ההלכה לעם ישראל מושתת על דרך המשנה והגמרא. הקבלה הזאת עד מתי היא תקפה ומי יכול לשנות אותה ומה המקור לכך? האם קבלה ציבורית אחרת יכולה לבטל את הקודמת ואם כן באיזה תנאים?

בהתאם לשיטה שלך ולמשנה ולגמרא כיצד עליי להתייחס לטענות קבליות כאשר אני בוחן הלכה?

בהתאם לשיטה שלך, נניח שמצאתי שדרך ההלכה בנוגע למשהו היא כך וכך, אבל בכל הספרות הנוכחית ממליצים אחרת, גם אם לא מחייבים ( תבוא עליו ברכה/ מומלץ/ והעושה כן יאריך ימים…) כיצד עליי להתייחס לזה אם לא מצאתי שום עניין לכך בשיכלי חוץ המלצות רוחניות שהם מעל השכל?

תודה רבה שוב על כל עמלך!

ההיגיון אומר שאם ייווצר קונצנזוס בין המחויבים להלכה, הם יכולים לשנות זאת. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. קבלת הציבור של היום לא שווה פחות מקבלת הציבור של פעם.

באשר לטענות קבליות, זה עניין של טעם אישי. אתה יכול להתעלם מהן לגמרי אם אינך מאמין בזה. אני אישית נוטה לחשוב שיש למקובלים (האמיתיים) אינטואיציה רוחנית כלשהי, אבל לא הייתי לוקח ברצינות רבה מדיי את הפרטים.

שום דבר ממה שנכתב כיום אינו מחייב. אין היום סנהדרין או סמוכים. ועדיין אם יש קונצנזוס רחב בין כל פוסקי ההלכה הייתי מתייחס לזה ברצינות ולא חולק על כך בקלות.
המלצות שאינן הלכה לא מחייבות, וזה ודאי מסור לשיקולך.

"ההיגיון אומר שאם ייווצר קונצנזוס בין המחויבים להלכה, הם יכולים לשנות זאת. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. קבלת הציבור של היום לא שווה פחות מקבלת הציבור של פעם."

אני הייתי בטוח בהבנתי שקבלת "הדרך המשנתית" כוללת בתוכה תנאים מסוימים לכך שנקבל קבלה אחרת ( אני לא בקיא במזה אומר בדיוק אבל להבנתי אלו דברים שלא יכולים להתקיים כיום- סמיכה וסנהדרין)

עכשיו הסבירות שתתקבל דרך הלכתית ששונה "מהדרך המשנתית" כיום היא קלושה אבל האם הפסקה שרשמת לא אומרת בעצם שבתוך "הדרך המשנתית" יכולה להתקבל על כל הציבור איזשהו קו הלכה מסוים ואז זה מחייב, כמו למשל המסגרת של השולחן ערוך ( אם נכליל את הרמ"א) שהרי רובו המוחלט של העולם האורתודוקסי הולך כמותו כיום, גם התימנים? כל הציבור בעצם קיבל. או אם למשל מחר יצא ספר הלכה חדש שכל הרבנים ילכו כמותו.

לא הבנתי במה היית בטוח ולמה. כתבתי מה שאני חושב.
אם השולחן ערוך היה מתקבל כמו התלמוד באמת מצבו היה דומה. אבל הוא לא התקבל באותו אופן. אפילו נושאי כליו חולקים עליו. בו עצמו כתוב את מה שכתב הרא"ש שהסמכות המחייבת האחרונה הייתה התלמוד. נכון שלדבריו יש משקל משמעותי, אבל זו לא סמכות מוחלטת.

אם כך האם נכון לומר שרובו המוחלט (לא חצי פלוס קצת) ביותר של עם ישראל קיבל את התלמוד כמחייב בתור סמכות מוחלטת ושום דבר אחר ( דרך שונה מהתלמוד או דרך מסוימת בתוך התלמוד כמו שולחן ערוך) לא יכול לחייב כסמכות מוחלטת אלה אם כן רובו המוחלט של עם ישראל יקבל אותו כסמכות מוחלטת ומחייבת ( וזה כולל גם מי שהיום אינו דתי אורתודוקסי כלומר חילונים, קראים, רפורמים וכולי)

אני חש שאתה מנסה להוציא ממני תורה מתמטית מדויקת בעניין. אז זהו שאין לי. כפי שכתבתי, מי שלא מחויב להלכה אינו במשחק.

אני באמת מצטער על כל הטורח, אני רק מנסה למצוא לי נקודת אחיזה שכלית להתחיל לנוע בכיוון הנכון…

במידה וכל הסימנים מצביעים על כך שהרוב המוחלט של עם ישראל קיבל את סמכותו המוחלטת של התלמוד כמחייב אני רואה המשך הגיוני ברור לקו הזה בכך (וכן רק יתרונות) שרק במידה ועם ישראל (על כל גווניו) ברובו המוחלט יחליט להתחייב לקבל סמכות מוחלטת אחרת הוא יתקבל.

מעבר להמשך ההגיוני אני רואה בכך רק יתרונות, למשל:

נניח ומחר החלק הדתי אורתודוקסי בעם ישראל יקבל על עצמו שהוא מקבל את השולחן ערוך כסמכות מוחלטת אז עדיין זה לא יחייב אותי ( ויגרום לי לוותר על הקו ההלכתי שלך שאני כל כך רוצה לחקור לעומק)

נניח ומחר כל עם ישראל על כל גווניו יקבל על עצמו …. זה בוודאות תהיה סמכות כל כך חכמה אם היא הצליחה לאחד ולחייב תחתה כל כך הרבה מגוון.

כלומר מדוע זה מחייב לדעתך ובמה זה מועיל שמעכשיו רובו המוחלט של עם ישראל לעניין קבלה שכזאת נחשב רק בתוך החלק האורתודוקסי דתי ( שלצערי, ואני מקווה שזה ישמע מזלזל, לראות עיניי פועל בצורה שגויה הרבה פעמים, לא יודע מהי בכלל ההלכה, שורה בהרבה בלבול אמוני והלכתי וכולי, והרי לא סתם ספרייך ומשנתך מנסים לשנות זאת)

לא ישמע*

איני רואה מדוע הפרטים הללו חשובים כדי להתחיל לנוע. אם אתה מקבל שקבלת הציבור היא תקפה אז היא תקפה. האם צריך 60% או 85% זה ממש לא משנה וגם אין לכך תשובה.
אני בכלל לא מתעסק בשאלה מהם היתרונות או החסרונות של תזה כלשהי. מבחינתי השאלה היא האם היא נכונה או לא.
הרוב הרלוונטי הוא רק בחלק המחויב להלכה, שכן האחרים לא במשחק. איני רואה מה יש כאן להוסיף.

תודה כבוד הרב

הרב, כתבת –

"משום מה, לגבי סמכות הכנסת וגילדות מקצועיות אנשים לא מוטרדים."

הנקודה היא זאת חוקי הכנסת אני יכול לשנות. יש לי השפעה עליהם. זה מקור סמכותם. לו הייתי חי במדינה דיקטטורית, אפילו עתיקה ביותר, בת אלפי שנים, כזו שאבותיי כולם נהגו לציית לחוקיה- לא הייתי מקבל את סמכותה הפורמלית.

אם אכן המנדט של התלמוד, מאחר ולא היו סמוכים ולא סנהדרין – מבוסס רק על שאבותיי קיבלו, הרי שמנדט זה מקביל למנדט הנתון לכאורה בידי קיסר סין רק בגלל שאבותיהם של הסינים קיבלו ציות לממסד הקיסרי.

מדוע שזה יחייב אותי?

זה רק הבדל טכני. זה שאפשר לשנות לא אומר שזה מחייב אותי. למה שהחוק יחייב אותי? זה שאם מתקבץ רוב הוא יכול לשנות את החוק, לא ממש מעניין אותי, אם אני לא רוצה לקיים אותו עכשיו. וגם אם זה היה מעניין אותי, ההשוואה העקרונית בעינה עומדת. עולה ממנה שייתכן מצב שחוק שלא קיבלתי על עצמי יחייב אותי. כעת יש גוונים בפרטים האם הוא ניתן לשינוי או לא.
אגב, אם מישהו יחליט שזה לא מחייב אותו אז הוא לא יעשה זאת. הוא גם לא ייענש כי אם הוא באמת חושב כך אז הוא אנוס. נכון שההלכה רואה אותו כמי שמחויב עקרונית, אבל הדיון הזה ריק מתוכן ממשי.
ועוד הבדל אחד. כשהמצווה הוא הקב"ה יש תוקף לציווי מעצם זה שהוא ציווה. נכון שבנוסף הייתה גם קבלה של הציבור, אבל זה לא כמו חוק של מדינה. יש מקום לטענה שבציוויים של הקב"ה המחויבות קיימת ואין דרך לברוח ממנה, בניגוד לחוק מדינה.
לגבי קבלת התלמוד, זה בהחלט יכול להשתנות, לכן איני רואה שאלה. אם יהיה קונצנזוס שמחליט לבטל את הקבלה היא תתבטל.

כלומר, אם היה מתברר שהחילונים של היום הם בעצם יהודים מאמינים שרואים את עצמם כחלק מהמערכת, ופשוט "מצביעים" בעד ביטול קבלת התלמוד- מבחינתך, סמכות התלמוד בטלה?

גם אם יתברר שההינדים הם בעצם יהודים חבויים ויראי שמים מקיימי קלה כבחמורה, אז אם הם מתנגדים לתלמוד סמכותו בטלה. וכך גם לגבי חתולי רחוב.

נניח שבעוד שבועיים יש משאל עם, כל יהודי יכול לשים פתק "כן" ו-"לא" בנוגע לשאלה האם לבטל את סמכות התלמוד.
שתי שאלות:
1. מי מקבל זכות הצבעה?
2. מה אתה באופן אישי היית מצביע? (אשמח לשמוע ספציפית את תשובתך האישית, אבל כמובן שזה "אתה" גנרי)

השאלות האלה חייבות לקבל מענה.

אם אין דרך להשיב על שאלה 1, זה אומר שלא יכולה להיות שום דרך לערוך משאל כזה, ולכן בפועל בניגוד למה שהסברת, קבלת התלמוד היא בעצם לא דבר שיכול להשתנות.

אם אין דרך להשיב על שאלה 2, זה אומר שגם אם ניתן להכריז על משאל עם כזה, הוא יהיה חסר ערך כי אף אחד לא יגיע להצביע. בפועל התוצאה זהה. אם אתה מקיים מצוות מהותית רק בגלל סמכות הגמרא, ולא משום סיבה פונדמנטלית אחרת (כמו שלהבנתי אתה באופן אישי אכן נוהג), אז איזו סיבה יכולה להיות לך להצביע בעד או להצביע נגד? אם תצביע נגד ביטול הסמכות, זה אומר שבפועל הייתה לך מוטיבציה סמויה לאורך כל הדרך לקיים מצוות שאיננה נובעת רק מסמכות הגמרא. אתה להבנתי נוהג לומר שאין לך מוטיבציה כזאת. אז לכאורה מתבקש שתצביע בעד ביטול הסמכות. אבל אם זה המצב, למה אנחנו לא מקימים מפלגה ומקדמים את העניין כדי להיפטר מהעול בדרך קבילה ואלגנטית?

או שאני מפספס משהו בסיסי?

שכחת רק להוסיף בסוף מש"ל. ניכר שאתה מתמטיקאי. אבל עם כל ההערכה שיש לי לאלגוריתמים ולמתמטיקה, צריך להכיר את מגבלותיה. מתימטיקה לא יודעת להגדיר 'ערימה' ומושגי יומיום עמומים. זה לא אומר שהם לא שימושיים או שאין להם משמעות. זה רק אומר שקשה לטפל בהם בכלים מדויקים.
לשאלותיך, ההכרה בתלמוד לא נעשתה דרך משאל עם אלא דרך התגבשות תהליך חברתי לא מוגדר. אני מניח שזה גם מה שיכול להפוך את המצב. איני יודע להגדיר מי משתתף במשאל וכמה משקל יש לכל אחד (האם לרבנים בולטים יש אותו משקל כמו יהודי פשוט? הרמב"ם למשל תולה את חידוש הסמיכה בהסכמת 'כל חכמי ארץ ישראל' ולא כל עם ישראל). כשייווצר מצב שבו ההסכמה קיימת אני מניח שנדע זאת. לתכנת את זה באופן מכני זו לא הדרך.
אני אישית הייתי מצביע בעד המשך סמכות התלמוד, לא בגלל שאני מאושר מזה (אני ממש לא), אחא מפני שאיני רואה אלטרנטיבה. איגוד רבנים מוסכם שיוקם היום לא מהווה תחליף סביר.
בטור האחרון (669) דיברתי על מדינת הלכה אוטופית, וכתבתי שאם וכאשר היא תיווצר נבין מה משמעותה ונוכל לגבש עמדה לגבי התנהלותה. עוד כתבתי שאני מניח שלכשתיווצר מדינה כזאת תהיה גם מנהיגות דתית אחראית והגיונית (לא כמו זו שלנו היום). כל זה נכון גם לכאן.
תוכל לראות שתשובתי פורכת את שתי הפסקאות שבדבריך, ללמדך את מגבלות הטעון הלוגי. כפי שאמרתי וכתבתי לא פעם, אני מאמין גדול בלוגיקה, ובטוח שטיעון לוגי תקף הוא כלי חשוב בחשיבה שלנו ולא ניתן לערער על מסקנתו אלא אם ערערת על ההנחה או על דרך ההיסק. הבעיה היא שהפורמליזציה שמעבירה אותנו מהמציאות והסוגיה הנדונה אל הפורמליזם הלוגי מועדת להנחות סמויות ולכן יש להיזהר בה. ראה בטורים 50 ו-318 למשל.

תודה על ההתייחסות. כמובן, לא התיימרתי לבצע כאן טיעון פורמלי. זה סתם סגנון.

מה הכוונה שאינך רואה אלטרנטיבה? אלטרנטיבה עבור מה?

אני מאוד הייתי רוצה להצליח להמשיג במילים את המוטיבציה הנפשית/פילוסופית שיש לך (או לכל אחד אחר), שעומדת מאחורי אקט הצבעה מטאפורי כזה בעד המשך סמכות התלמוד. נדמה שחייבת להיות מוטיבציה חיצונית כזאת (במקרה שלך, בוודאי חייבת, הרי אתה אכן מצביע בעד. ובניגוד לפוליטיקאי מסוים שנימק את התנגדותו ללגליזציה של קנאביס "כי זה לא חוקי", לך כידוע יש מיומנות לוגית לא רעה בכלל)

עצם קיומה ההכרחי של מוטיבציה כזאת, מאתגר במידת מה את התזות הרזות שלך בנוגע למחשבת ישראל. ברור שמוטיבציה כזאת היא דבר אישי ולא ניתן לחייב אנשים אחרים להחזיק לכתחילה באותה המוטיבציה בהגיעם לקלפי (אחרת, אין טעם בבחירות בכלל). אבל זה כן מאוד מעניין לחקור ולהעמיק בה. בוודאי יש לה משמעות גדולה.

אתה אומר שאינך רואה אלטרנטיבה. למה אתה צריך אלטרנטיבה? למשל, האם חשוב לך אפריורי שעם ישראל יהיה בעל קודקס אחיד? אחדות העם מבחינה דתית חשובה לך מצד עצמה? זה זורק הישר אל מחשבת ישראל.

איני רואה אלטרנטיבה שתחליף את התלמוד כמסגרת מחייבת. אין היום אוסף רבנים שהייתי מפקיד זאת בידיהם (שיהוו סנהדרין). בהיעדר אלטרנטיבה אני מעדיף שיהיה התלמוד. כתבתי כאן לא פעם על חשיבותו של התלמוד, על הגאוניות במבנה שלו ובכך שהוא נבחר למסגרת המחייבת, ועל כך שבלעדיו לא היינו כאן היום.
לא הבנתי מה הקשר לשאלה לגבי מחשבת ישראל רזה.

מה מפריע לך שלא תהיה מסגרת מחייבת? שכל אחד יעשה לפי הבנתו. יש לך אידאולוגיה שיהיה חוק אחיד? אם כן, על מה האידאולוגיה הזו נסמכת?

אם האידאולוגיה הזו נסמכת על איזושהי הלכה שאתה לומד שאומרת שצריך שיהיה חוק כללי, אז ברגע שאנחנו מבטלים את סמכות התלמוד גם ההלכה הזו כבר לא תקפה, ולכן אפשר לוותר על האידאולוגיה.

אם האידאולוגיה הזו לא נסמכת על הלכה כזו או אחרת, אז על מה היא כן נסמכת?

עצם הדיון הזה, של מה יכול לגרום לנו לתמוך באידאולוגיה שדורשת חוק אחיד לכלל ישראל, הוא דיון שמבחינה נושאית ממוקם לרוב תחת הכותרת "מחשבת ישראל". אם אנחנו זקוקים לו, אז אנחנו כנראה כן לעולם התוכן

בעצם אני מנסה להעלות בזהירות את החשד שעוד לפני שלצורך העניין אתה מקבל את סמכות ההלכה, יש לך אידאולוגיה לא הלכתית שעם ישראל יהיה כאן. היום. כפי שכתבת. "…ועל כך שבלעדיו לא היינו כאן היום". כלומר אתה רוצה להיות כאן היום, כעם. ומבחינה "פסיכולוגית" זה מייצר אצלך אידאולוגיה שנהיה כעם, ולכן יש לך עניין בסמכות מחייבת אחידה כלשהי. לא היית מוותר על זה, אבל לא בגלל ההלכה עצמה.

או משהו בסגנון.

איני עוסק בפסיכולוגיזציות. אשאיר זאת לחוקריי. אני אומר לך שזו עמדה שגיבשתי. האם זה נובע ממעמקי במאוויים שלי, לא חושב אבל לא מאד מעניין אותי.
אין לי שום עניין בשרידות פיזית. יש עניין בשרידות התורה וקיומה על ידי עם ישראל. זה שם המשחק כאן. בכל אופן, אני לא רואה את התלמוד כבעל ערך רק אינסטרומנטלי (למען השרידות). אבל יש לו גם ערך כזה, ולסמכות שהוא קיבל זה בעיקר הערך הזה.
ממש לא צריך הלכה אחידה, להיפך רצוי בעיניי שלא תהיה. אבל צריכה להיות מסגרת להלכה שבתוכה מתנהל הדיון והמחלוקות, וגבולות גזרה אחרת מתפרקים. התלמוד ממלא את הצורך הזה, והארכתי בזה לא פעם. אלא שהמסגרת הזאת איבדה חלק ממשמעותה עם חלוף הדורות, ולכן היה רצוי שתהיה מסגרת אחרת. אלא שאין אלטרנטיבה, וכנ"ל.
תחום של מטא הלכה ישנו ואפילו עסקתי בו לא פעם. מחשבת ישראל זה עניין אחר.

בשביל לוודא הבנה, אני מנסח מחדש ברשותך במילותיי. האם אני מבין נכון? –

בעצם אתה כותב שיש עניין אידאולוגי פילוסופי שעם ישראל יקיים את מצוות התורה. זה מה שחשוב.

כלומר, זה לא שמה שחשוב זה "לקיים את התורה", אלא "שעם ישראל יקיים את התורה". יש הבדל. וזה ככל הידוע לנו רצון האל.

כדי להגשים את המטרה הזו, עם ישראל זקוק למסגרת שבתוכה מתנהל הדיון והמחלוקות, מסגרת וגבולות גזרה. אחרת מתפרקים, ואז לא יהיה דבר כזה עם ישראל שמקיים את התורה. אולי יהיו אנשים וקבוצות שיקיימו מצוות מהתורה, אולי אפילו קלה כחמורה, אבל לא תהיה הקבוצה "עם ישראל" שמקיימת את התורה. וזה בניגוד לרצון האל, שלכאורה חשובה לו שתהיה ממש קבוצה מובחנת כזאת.

אכן

אבל ברגע שמקבלים שרצון האל הוא שעם ישראל יקיים תורה, זה אומר שיש הגדרה פרה-הלכתית למה זה אומר עם ישראל. אולי יש גם הלכות תלמודיות בנושא הזה, אבל במקביל להלכות התלמודיות יש גם הגדרה מהותנית כלשהי שאינה תלויה בהן. מוכרחה להיות.

זה אומר יש מקום גדול לסברה, הריה"לית למשל, לפיה עם ישראל באמת מבטא איזושהי תודעה נפשית קולקטיבית. ובכלל יש מקום גדול להתעסק בלחקור את התודעה הנפשית הקולקטיבית הזאת. או אם דוחים את הכיוון הנפשי, אז באופן כללי את ההוויה המהותנית הזאת. החקירה הזו, היא להבנתי בדיוק התחום שנקרא מחשבת ישראל.

איבדתי לגמרי את החוט בדיון האקלקטי הזה. לא, זה ממש לא אומר דבר כזה. עם ישראל מוגדר אתנית דרך האימא ודרך גיור, ומהותית דרך מחויבות להלכה. ויש עניין שהאתני יקיים את המהות. זה הכל. בלי ריה"ל בלי מיסטיקה ובלי בצלם. וכמובן בלי צורך בהגדרות פרה הלכתיות.

ההלכה התלמודית מגדירה את עם ישראל אתנית דרך האמא ודרך גיור. ההלכה התלמודית לא רלוונטית כאן, כי אנחנו מניחים היפותטית שניתן להצביע בעד ביטול סמכותה. להגדיר את עם ישראל דרך ההלכה שאותה הוא אמור לשמור זה טיעון מעגלי. כלומר בנוגע למחויבות להלכה.

אם הקבלה רוצה ש-"עם ישראל יקיים תורה", אז המונח עם ישראל הוא בעל משמעות גם בלי התורה. ואי אפשר להשתמש בתורה בשביל להגדירו.

אם אתה כן משתמש בקביעה התלמודית בשביל להגדיר באופן ראשוני מה זה עם ישראל, אז זה אומר שעם ישראל לעולם לא יוכל להחליט שהוא כבר לא מקבל את התלמוד. הוא יצטרך להפסיק להיות עם ישראל.

כנ"ל בנוגע למחויבות להלכה*

בניסוח אחר – נסמן בI(x) את הפרדיקט "x הוא חלק מעם ישראל". נסמן בT(x) את הפרדיקט "x מקיים את מצוות התורה".

אישרת לי שאכן להבנתך, האל רוצה שעם ישראל יקיים את התורה. כלומר האל רוצה שהפסוק הבא יקבל ערך אמת:

∀x: I(x)–>T(x)

הפרדיקטים האלה הם בלתי תלויים. אתה לא יכול לפנות אל התורה בשביל להגדיר את העם.

מתנצל על ההודעות העוקבות. רגע מתקן למען הדיןק- אתה כן יכול לפנות אל התורה בשביל להגדיר את העם, תיאורטית. אבל אתה לא יכול לפנות אל התלמוד. בוודאי שאתה לא יכול לראות בקביעה תלמודית את ההגדרה היחידה לגבי מהי טיבה של הקבוצה.

לא הבנתי מה תרמה ההצרנה. ההנחה שלך שהפרדיקטים בלתי תלויים גם היא ממש לא הכרחית. איני רואה מדוע שהתורה לא תקבע מיהו עם ישראל ותטיל עליו משימות שיקיים אותה. כמו שהחוק הישראלי יכול לקבוע מיהו ישראלי שמחויב בחוק הזה.
בכל אופן, בוודאי שאני יכול להיזקק גם לתלמוד ולא רק לתורה. זו ההגדרה ההלכתית של עם ישראל. אם יחליטו לבטל את סמכות התלמוד ולקבוע הלכה אחרת אז בסדר. בינתיים זו ההלכה, גם אם מקורה בתלמוד. מעבר לזה, התלמוד רק מתעד את ההלכה הקדומה ולא נכון לומר שכל הלכה שמופיעה בו היא בהכרח הלכה תלמודית. אם יש לך מידע אחר אפשר לדבר עליו.
במחילה, אבל זה נראה כמו התעקשות בעלמא. לא רואה כאן שום בעיה לוגית או אחרת.

אולי זה היה הפער אצלי. כשאומרים שסמכות התלמוד נובעת מקבלת הציבור, מתכוונים בעצם רק לחלק התלמודי" שבתוכו. יש בו גם דברים שאנחנו מחויבים אליהם בלי קשר לאקט הזה של קבלת הציבור. בפרט, ההגדרה של מיהו, למעשה, הציבור. זו אמנם הגדרה שנתנת בתוך התלמוד מבחינה טכנית, אבל מהותית היא שייכת לחלק ה-"לא-תלמודי" שלו.

אני מבין נכון?

אם ככה, איך מבדילים בין החלק ה"תלמודי" לבין החלק שהוא פשוט תיעוד של הלכות קדומות, שמופיע מבחינה טכנית כחלק מהתלמוד?

אתה מתייחס לנושאים האלה בספרים שלך, אבל כנראה שלא הבנתי עד הסוף.

למשל לענייננו השאלה היא בעצם מיהו יהודי ומהו גיור תקף (*ואולי גם מיהו תלמיד חכם), כאשר אני מתעקש שאי אפשר להכריע ספציפית בסוגיות האלה על סמך החלק ה"תלמודי", מאחר ודרוש לנו לדעת מיהו יהודי לפני שנידרש לשאלה מה ציבור היהודים קיבל ומה לא (*אם כפי שכתבת מוקדם יותר בשרשור, אולי לתלמידי חכמים יש בכירות על פני עם הארץ בהחלטות כאלה)

האמירה שיהודי היא מי שאמו יהודיה – זה שייך לחלק ה"תלמודי"? (אם ככה אני בבעיה) או לחלק הלא תלמודי" (ואז אני בסדר). איך יודעים?

הדוגמה של החוק הישראלי שמגדיר מיהו ישראלי היא טובה, אבל אני לא בטוח שאני מסכים אתך. אני אחשוב על זה, אבל נדמה לי שצריך להיות עם/קבוצה לאומית לפני שיש להם חוק.

במחילה, אבל אני מחיל להישבר. כתבתי בפירוש שגם אם זוהי הלכה תלמודית נקבל זאת, אלא אם החלטנו בקונצנזוס לוותר על התלמוד. רק הוספתי שגם אם לא היינו מקבלים הלכה כזאת, כדי לדחות את ההלכה בעילה הזאת עליך להראות שהיא נוצרה בתלמוד ולא שהתלמוד רק מתעד ומעביר אותה הלאה. תכלס, איני צריך לדעת האם זו הלכה תלמודית או לא.
לגופה של השאלה, יש הלכות שלגביהן אפשר לדעת זאת כי בתלמוד עצמו מתועדת היווצרות ההלכה. יש הלכות שאין הכרעה ברורה האם התלמוד רק מתעד או שזה נוצר שם. אבל כאמור זה לא מאד חשוב לענייננו.