עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי

בס"ד
הרב רציתי לשאול,
בסליחות שמוזכר אותו אידאל גדול של אחרית(?) הימים, בו "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי" "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".
מה אתה תופס שיהיה בו? במה יתבטא אותו רצון שהעולות והזבחים יבטאו? האם יהיה לו ביטוי ממשי? אם כן, האם הביטוי יהיה במישור הסובייקטיבי של כל אדם ואדם הדתי ונניח גם במישור הכללי של כל עם ועם? או גם במישור הפיזיקלי?
למשל האם בעצם זהו שאיפה זהו למעין אקסטזה רוחנית של כלל האנושות? או שיותר מכך? מהו אותו "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"
 
למיטב ידעתי שגור בפיך לשאלות מעין אלו בלשון לא יודע או נחכה ונראה או משהו כזה. אבל עם זאת, אני מניח שאכן קיימת לך איזשהיא מובן שמסתתר מאוחרי מילים אלו ושאיננו מסתכם רק בתרגום כזה או אחר לדברים אלו במילים שונות.