פונדמנטליזם ואמת אבסולוטית

אוקיי, תודה.
אני מבין שאפשר למצוא פה במובלע את ההנחה שהביטחון העצמי של הרמב"ם, למשל (אם כבר השתמשתי בו), גורם לו להיות סובלני יותר מכיוון שהדעות האחרות אינן מהוות עליו איום.
תוכל בבקשה להרחיב / להפנות על ההבחנה בין סובלנות לפלורליזם?

הרמב"ם היה אי פומנדליסטי?!
במונחים של ימינו הרמב"ם הוא אולטרה פומנדליסט
הוא זה שלידש הלכה שבמציאות אוטופית כל גוי שלא מקבל 7 מצוות בני נח(בפרשנות הדתית שלהם .לפי הרמב"ם במצב אידיאלי לכאורה צריך להרוג את כל ההינדים האפריקאים והעובדי אלילים שנשארו בעולם ).הרמב"ם דווקא מתוך ההסתגלות האונברסילית שלו .שכל גוי מסוגל וצריך להכיר ב"7 מצוות בני נח".כחוק מחייב היה מאוד לא סובלני (שוב כמובן בהגות בתיאוריה ).לכל גוי שלא מסוגל לקיים אותם כללים בסיסיים .(וכתב כמובן גם שאין לגויים במציאות אידיאלית אפילו רשות להחזיק בדת משלהם ).
עוד פחות.כמו כל הרבנים עד לתקופה המודרנית היה לא סובלני כלפי יהודים כופרים וכפרנים.מורידין לבור וכדומה .
לא הבנתי מדוע מביאים את הרמב"ם פעמים רבות כדוגמא ל"רב קדמוני נאור" .רק כי הוא קרא אריסטו ו"פסק".שגוים יכולים לקבל עולם הבא .(אם יאמינו ביהדות ).ובגלל שהזכיר את מעלת הגרים הצדיקים על יהודי מלידה?(שני דברים שהם ממש לא חידושים שלו .אלא קביעות שניתן למצוא אותם כבר בתלמוד)

שחידש*

אוקיי רציו, זה בדיוק הרעיון. נחרצות מחשבתית שסוף כל סוף לא מובילה לפונדמנטליזם. אני חושב שהרב ענה על זה בדייקנות

דבריי לא עסקו ברמב"ם אלא בתופעה.
כפי שכבר העירו, הרמב"ם אינו דוגמה לסובלנות. אבל בכלל לדעתי אי אפשר למדוד סובלנות ונאורות של אנשים שלא נמצאים בעמדת הנהגה, שכן אין להם אפשרות ליישם את הגותם בפועל. מה שאנשים כותבים לא באמת חופף למה שהם היו עושים בפועל. החיים יותר חזקים מהאידאולוגיה, וטוב שכך.
לגבי הסובלנות והפלורליזם, ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%AA

בס"ד כ"ה בתמוז תשא"ף

הרמב"ם היה בעמדת הנהגה, והוכר ע"י השלטונות כ'נגיד' ליהודי מצרים, ומתוקף סמכותו בעל בתקיפות נגד השפעות של מנהגי הקראים על יהודי מצרים. עם זאת, כלפי בני הקראים שגדלו על מילדות מורשת הכפירה בתושב"ע – הקל הרמב"ם לדונם כשוגגים כ'תינוקות שנשבו'.

סבלנות אינה לגיטמציה לדיעות המנוגדות לתורה, אלא התייחסות לטועים כשוגגים שיש לקרבם בדרכי נועם ובהסברה לדרך האמת.

בברכה, עזריאל צמח הלוי קאלישר

לגבי טועים באמונה מחמת הבנה מוטעית של דברי חז"ל, כגון הטועים בהגשמה מתוך התסתמכות על הבנת מאמרי חז"ל כפשוטם, הראב"ד החשיבם כ'שוגגים', בעוד שהרמב"ם סבר כנראה שמי שהגיע ליכולת עיון בדברי חז"ל, הרי שלגביו 'שגגת תלמוד עולה זדון'. אם כבר מעיינים במקורות, צריך לקחת אחריות שלא לטעות.

ברמב"פ (לגבי בני הקראים) ובראב"ד (לגבי הטועים בהגשמה ע"פ פשוטי האגדות) ראינו סבלנות כלפי הטועים, אף שדעתם נשללת לחלוטין, אך כלפי הטועים יש סבלנות שכן דנים אותם כשוגגים.

אך פונדמנטליזם המקדש את המקורות, יכול להוות גם פתח לקבלת דיעה שונה, כל עוד היא מעוגנת ונבוססת על מיגוון הדיעות המצוי במקורות. במקרה כזה, גם אם לא נסכים להלכה עם אותה דיעה, – הרי נוכל להתייחס אליה כדיעה מבוססת, הואיל ויש לה עיגון במקורות, בבחינת 'אלו ואלו דברי אלקים חייהם'.

בברכה, עצקא"ל

אוקיי, תודה רבה.
מעניין לציין שר' שלמה בן פרחון (מדקדק מלפני כ-800 שנה) טוען ששיטת הקצרנות ("מקרא קצר" כמו שרש"י מעיר לפעמים) מצויה גם אצל חז"ל, כמו "אלו ואלו דברי אלהים חיים" שהכוונה אלו ואלו דברי אלהים חיים *הם דורשים* (כלומר, לכאורה, התורה) ואעפי"כ הלכה כבית הלל.
זו פרשנות מעניינת (שנכתבה אגב דיון דקדוקי), שהופכת את הקערה הפלורליסטית על פיה ומציגה דווקא עמדה מוניסטית אך סובלנית מתוך הערכה לשיטה הלימודית של החולק (הוא הרי דורש דברי אלהים חיים).

סובלנות יכולה לנבוע מטפשות, או מהתנשאות.
מטפשות- הסובלן הזה אינו מבין מה הוא חושב בעצמו ומה אחרים אומרים אז הוא מציג סובלנות.
התנשאות- הוא מבין שאחרים טפשים ולכן הם אינם יודעים את האמת שהוא יודע והוא מתייחס אליהם בסלחנות.
הסובלן המניפולטור מטרתו היא להראות שעמדתו מובילה לסובלנות ולכן היא נעלית והוא כלול כמובן במתנשאים.

פלורליזם זה מושג חסר משמעות רצינית כיוון שכל אדם הוא פלורליסט בנפשו. גם אם לא תמיד בעמדתו המילולית, זה עדיין חסר משמעות כי מדובר בחלק קטן מאוד מהנפש.

יהוצפן, פירוש נפלא. לא הכרתי אותו.
מזכיר לי את התנא ירושלמאה שנוקט לישנא קלילא (בב"ק ו). וכמובן יעויין בפירושו הנפלא של הגר"א שם.