פעולת הע"א בנסכא דר' אבא

שלום הרב.
אני לומד כעת את סוגיית נסכא ולא עלה בידי להגיע לדברים ברורים בפעולתו של העד.
האם העד שמעיד על החטיפה מטיל גם *כעת* חיוב על החוטף להישבע? או שהיה מטיל רק אילו היה החוטף טוען לא חטפתי (מה שמפיל את המיגו).
לכאורה מרש"י והרשב"ם נשמע שאכן הוא מטיל גם כעת, אך:
א. ראיתי באחרונים (שהתקשו כידוע מה צריך להגיע למיתוך, הרי אין לו מיגו), שבשורה התחתונה הם מפרשים את מסקנת הגמרא ב'מיתוך' כשימוש
צדדי בכלל הזה להוכחה לעניין מסויים שממנו אפשר לגזור שבטל המיגו (כמו למשל שמדין מתוך מוכח כצד שעד אחד הוא כשניים אלא שניתנה אפשרות להיפטר… וממילא הרי שהמיגו לא טוב כי זה מיגו להוציא וכד'). ומתוך פירושם נראה ממש שהמתוך דהכא לא באמת מיתוך, ומסתבר שגם לא חייב שבועה שאז חוזרות שאלותיהם.
ב. בנוסף, מה בכלל ההגיון שהעד יחייב אותי שבועה כשאני לא מכחיש אותו? אם כך תמיד אני יכול להביא עד אחד שיסכים לדברי הצד השני, וכך יחייב אותו שבועה ומתוך שאינו יכול וכו'.
ג. בנוסף, באמת ראיתי בשו"ת משפטי עוזיאל שכותב כך: "ודבריו תמוהים מאד לענ"ד שהרי בנסכא דרבי אבא העד הראשון לא היה מחייב שבועה הואיל שאין מי שכנגדו מכחישו, אבל העד הראשון הועיל לענין זה, שלא היה הנתבע נאמן בטענתו לומר דידי חטפי במגו דלא חטפי".
מאידך כפי שאמרתי מרשי ורשבם נשמע שכן מחייב שבועה כעת, מה גם שאם לא מחייב שבועה כעת אז יש כאן מיגו דהעזה, וגם אם ישבע כעת אמנם הוכיח שהוא מן המעיזים, אך סוף סוף בטל המיגו שהרי מצאנו הסבר מדוע טען דידי חטפי, כי רצה שלא להישבע, אלא שכעת שאם לא ישבע יפסיד, מעדיף להישבע, אך מלכתחילה ודאי העדיף שלא להישבע.
יש לרב דברים ברורים בזה?