קבלה – תורת הצמצום

תודה על תשובתך,
תרשה לי לעשות מעיין היפוך של נקודת המבט ולהגיד, בעקבות קאנט,
מכיוון והאדם מכיר רק את הכרתו את העולם, את עולם התופעות, ולא את העולם האובייקטיבי כשלעצמו,
ומיכוון ואת תורת הצמצום הגה בן אדם (האר"י), שאמנם קיבל איזושהי השראה מלמעלה, רוח הקודש, אבל ההשראה הזו עברה בהכרח דרך הפריזמה של 'עולם התופעות' שהוא מכיר, (הרמב"ם היה אומר – דרך הכוח המדמה, והאדם לא יכול לדמות משהו שהוא לא ראה מעולם, כמו שעיוור מלידה לא יכול לדמות צבע אדום), וכמו באותו משל 'האי' של הרמב"ם – מו"נ חלק ב' פרק י"ז.

יוצא שעולם 'אדם קדמון' ועולם האצילות, הם בעלי מבנה של אדם, כי אדם הגה אותם !! (למרות שזה ברוח הקודש)
ואם האדם ההוגה שזוכה לרוח הקודש, היה עם 3 ידים, עין אחת וכד', מבנה האלוהות שהוא היה הוגה היה בהכרח שונה

או אם אחזור למשל 'האי', אם אותו ילד שגדל באי, גדל וזכה 'לרוח הקודש', הוא לא היה יכול בשום פנים להגות תורת צמצום המתארת למעשה את בריאת העולם, במודל של עובר בבטן אימו, ולידתו,
כי המציאות הזו לא היתה ידועה לו.
בעולם התופעות של אותו אדם על האי, אין דבר כזה אישה הנושאת בבטנה ולד.

זה גם מסביר למה אצל הרמב"ם, תורת שלילת התארים היא דבר מהותי
כי התארים (החיוביים) לא אומרים שום דבר על אלוהים או האלוהות, הנמצאים מעבר לעולם התופעות שלנו, אלא הם מתייחסים להכרת אלוהים בתודעת המאמינים, ולכן שלילתם חשובה.

הפלפולים הללו לא נוגעים לדיון הראשוני שהעלית. כאן אתה מעלה ספיקות לגבי אמינותה של הקבלה, וזה בסדר גמור. אבל השאלה המקורית נסובה על מה שסוברת הקבלה עצמה.

אלה ממש לא פלפולים, האדם כבול בתוך 'הכרתו את המציאות'
וכל השלכה מהמציאות שלנו למציאות אחרת, כל שכן מציאות אלוהית,
יש בה פגם ובטעות יסודה

לגבי גופם של הספקות שהעלתי על אמינות הקבלה,
מה דעתך ?

תודה

הספיקות הללו עתיקים ונדושים. אני שותף להם חלקית בלבד. להערכתי הקבלה אינה מסורת מלמעלה אלא פרי אינטואיציות רוחניות של אנשים. אבל צורת האדם, גם אם היא פרי התפיסה האנושית, זו הצורה לתאר אלוהות בשפה שלנו. זו אינה טעות אלא שימוש בשפה. לכן האדם אינו כבול במובן שאתה מתאר.
גם לגבי קאנט רבים נופלים באותו כשל. קאנט לא מתאר מגבלה של התפיסה האנושית, אלא מתאר מהי תפיסה. תפיסה מעצם הגדרתה היא הכנסת הנתפס למערכת ההכרתית של התופס. זו לא מגבלה. חשוב על תפיסה של עצם בצבע אדום הצבע האדום קיים רק בהכרתנו פנימה. בעולם עצמו אין צבעים. האם זו טעות או כבילה? ממש לא. דומני שכתבתי על כך באתר (צריך לחפש).

אם כדבריך הקבלה היא לא מסורת מלמעלה אלא פרי אינטואיציות רוחניות של אנשים,
ולאנשים שונים אינטואיציות שונות,
אז למה צריך את זה בכלל ?

יש אלוהים ויש העולם וזהו !!
למה צריך את המערך הרוחני הזה באמצע המבוסס על אינטואיציה ?

לעניין ההכרה,
אישה עם ולד בביטנה זה גם רק בהכרתנו פנימה ?

אם זה מגבלה או לא, זה עניין סמנטי
ולא זה העניין המהותי,
המהות היא שהאדם משליך מעולם התופעות שהוא מכיר והוא כלוא בתוכו, לעולם האלוהי,
ופה הבעיה

מי אמר שלאנשים שונים יש אינטואיציות שונות? יש הרבה מן המשותף (לא רק בין מקובלים אלא גם בין שיטות מיסטיות שונות ומרוחקות), ויש גם מחלוקות. כך קורה גם באינטואיציות מדעיות ואחרות. בה במידה אתה יכול לשאול: המדע לא ניתן מסיני אלא הוא פרי אינטואיציה של אנשים. אז מי צריך אותו? האינטואיציה היא כלי הכרתי ולא אוסף המצאות סובייקטיביות.

אתה כמובן יכול לא להתעניין בממדים הרוחניים שמעבר לעולם ולאלוקים, וזו זכותך. יש כאלה שגם לא מתעניינים בעולם הגשמי, ואחרים לא מתעניינים באלוקים. כל אחד ותחומי העניין שלו.

משפט הסיום שלך הוא ממש מלאכת מחשבת: לא משנה אם זו מגבלה או לא, אבל האדם כלוא בעולם שהוא מכיר וזה מה שחשוב. כמו שאמרו הגששים: לא משנה ברוטו או נטו, העיקר שיהיה ביד.

טוב, נדמה לי שמיציתי.

דיברתי על עניין סמנטי לעומת מהותי, ולא היה צורך להגיע עד הגשש

ברשותך אחזור לעניין האינטואיציה, לטענתך יש הרבה מהמשותף בין האינטואיציות של אנשים שונים,
אז מה המשותף בין מעשה מרכבה בפסוקים הבודדים בתנ"ך,
לבין ספרות ההיכלות עם שבעה הרקיעים ומודל המקדש העליון הזהה למקדש הארצי,
לבין עשר הספירות בזוהר ושאלוהי ישראל הוא זעיר אנפין,
לבין הצמצום, שבירת הכלים, התיקונים והייחודים, הקליפות וההעלאת הניצוצות, ומודל הבריאה-לידה, ושאר התיאורים המפורטים בקבלת האר"י

מה המשותף לכל האינטואיציות האלה ?

תודה

איני רואה טעם להיכנס לדיון מלומד בפרטים. בדבריך שלך אתה יכול כבר לראות את קווי הדמיון, אבל דומני שאתה מתעקש. בכל אופן, זה עניין למקום אחר ולאנשים שמומחים בנושא. בעיניי זה ממש לא חשוב.

שאלה יפה, והתשובה של מיכי מוכיחה שהקבלה עניינה עבודה זרה וכפירה בתורה ובמשה רבינו.

לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ

דיברתי על כך שהמקובלים משליכים מהעולם שלנו (עולם התופעות) אל העולם האלוהי,
ובכך טועים טעות קשה,
אז הנה דוגמה יפה מתוך 'עץ חיים' – שער מ"ד פרק א' – מהרח"ו מתאר את עולם האצילות:

והענין כי הנה אין בכל מי שיהיה בהם היכר פרצוף וחילוק פרטי איברים כמו אלו ה' ספירות שהם כח"ב תו"מ. ואף ע"פ שכל ספירה כלולה מי', נ"ל (נראה לי) כי כמו שהזרע של אדם עם היותו כלול מאברי הגוף ובתוכם כולם (כנודע שיש בו וורידי הראש ושל לב וכבד ושל כל הגוף כנודע לרופאים שמקיזים דם ממנו לתועלת חולי כל הגוף) אבל הגובר בזרע הוא בחי' חסד. ועל דרך זה בכל ספירה וספירה. אבל בה' ספירות הנ"ל יש פרצוף בכל אחד מהם וכל פרטי איברים יש בכל א' מהם. כי כל הפרצוף מתגלה ומתבאר בכל אחד מהם. וכ"ז נק' אצילות. ] והרי נתבאר ענין י"ס דאצילות.

על פי הרפואה העתיקה, כל איבריו החיוניים של האדם באים לו מהזרע (ראש, לב, כבד וכו'), האישה
היא 'אכסניה' בלבד לוולד המתפתח בבטנה 9 חודשים.
לכן כאשר תורת האר"י משליכה מאופן יצירת האדם לאופן בריאת העולם, היא נותנת משקל מכריע
לצד הזכרי (לספירות הזכריות) באלוהות: "כמו שהזרע של אדם עם היותו כלול מאברי הגוף ובתוכם כולם, אבל הגובר בזרע הוא בחי' חסד (שהיא ספירה זכרית). ועל דרך זה בכל ספירה וספירה"

אם האר"י ומהרח"ו היו חיים כיום ומכירים את הרפואה של ימינו, היו יודעים כי
משקל הזרע והביצית בוולד זהה !
אבל כיוון שהם לא ידעו זאת לפני 400 שנה, תיארו את האלוהות בצורה שגויה !

לכן כל השלכה מעולם התופעות לעולם האלוהי – בטעות יסודה.
האלוהות לא משתנית, רק דעתם והכרתם של בני האדם המשליכים עליה את עולמם, משתנית !

לבנימין, אתה לא הבנת את דברי העץ חיים אל נכון, ספציפית.
מה שכתב "כמו שהזרע של אדם עם היותו כלול מאברי הגוף ובתוכם כולם, אבל הגובר בזרע הוא בחי’ חסד" כוונתו רק להתייחסות לצבעו של הזרע, שהוא לבן, בשונה מן הביצית (הניכרת לעין בלא ניתוח, באמצעות התוצר שלה במקרה שאין וולד, הוא דם הנדה, שהוא אדום). הא ותו לא.
חביבין עלי מוציאי כתבי האר"י מהקשרם, ועיין בזה באורך במאמריו של הרב הגאון רבי ניר שטרן שליט"א, כנגד חוקרי הקבלה דהיום.

דבר נוסף, ברור כשמש שאם היו חיים האר"י והרח"ו בדור הזה, היו מפרשים את מערכת האלקות כפי המינוח והתגליות של היום, לרבות מה שאתה ציינת. העיקרון המנחה של חכמת הקבלה הלוריאנית (שהיא הקיצונית ביותר בהשוואתה את האלהות לצורת אדם, ואף למשפחה שלמה, בעקבות הזוהר) הוא "מבשרי אחזה אלוה". הבשר הוא המשל והעיקר, והמינוח הוא טפל, אין זה משנה אם מדובר במינוחים של אבן סינא ורופאים אחרים וכיוצא בהם שהיו ידועים בזמנם, או אם מדובר בחוד החנית של מאמרי נייצ'ר במאה ה21. ועל כך נבנה בניין, אולם האמיתות העקרוניות נותרו אותן אמיתות, כי מדובר על אותה מהות (שהרי סוף כל סוף הקבלה עוסקת בעולם האידאות בעיקר, וממנו משליכה על העולם הזה), רק שהיא מכומתת ומונגשת באמצעים אחרים (ולכן גם המסקנות ממנה שונות).
לכן, לומר שתיארו את האלקות בצורה "שגויה", הוא נכון ולא נכון. נכון – כי תמיד צריך לתור בחכמה ולבקש את תכלית הידע, וכמו שהפיזיקה של ניוטון דחתה את של קודמיו (ועם כל זה, נעשו דברים נפלאים גם עם הפיזיקה האריסטוטלית/אפלטונית), ושל איינשטיין דחתה את של ניוטון (למרות שהמהפכה התעשייתית קרתה בהיות הפיזיקה של ניוטון מושלת בכיפה), ומי יודע אילו "אמיתות" תידחנה בעוד אי אלו שנים.
ולא נכון – כי העיקר היא המהות (שאי אפשר להגדיר אותה עצמה במילים, אלא רק את התכונות הנגזרות ממנה, ומהן להשליך כלפי מעלה), והמילים משתנות מעת לעת, ולא הרי המדרשים כהרי הרפואה בימי הביניים, ולא הרי שניהם כהרי הרפואה שבימינו (ומי יודע מה יהיה בעוד כמה שנים כנ"ל) לכן המינוח לא משנה, ופתוח לשינויים.
בנוסף, ואולי אפילו הוא העיקר, כל מערכת המושגים הגופניית של הקבלה, אליבא דהקבלה עצמה (לפחות הזוהרית והלוריאנית) – אינה נתפסת כהמשגה גרידא, אלא כהלבשה של תוכן הרבה יותר עמוק – יש שיאמרו שאלו צירופי שמות שנבראו בהם שמים וארץ, ויש שיאמרו שאלו אמיתות פילוסופיות, ויש שיאמרו… – הצד השווה הוא שהלבשה הן רק מילים, ואפשר להשתמש עקרונית באילו מילים שרוצים. לכן אין יסוד לומר כדבריך "לכן כל השלכה מעולם התופעות לעולם האלוהי – בטעות יסודה" – כי אין כאן כל השלכה, כי אם הלבשה בעלמא.

לא אוכל שלא לחזור על הציטוט שלך, חביבין עלי מוציאי כתבי האר”י מהקשרם,

בעץ חיים יש התייחסות מפורשת לכך שיש בזרע את כל איברי הגוף של האדם – "כנודע שיש בו וורידי הראש ושל לב וכבד ושל כל הגוף". ומזה הוא משליך על מבנה כל ספירה וספירה, כשתפקיד הביצית בכלל לא מוזכר, כי לא ידעו על קיומה !
ואתה מדבר איתי על צבעים ..אדום ..ולבן ..

ועוד 2 דברים חשובים,
כפי שציינת, הקבלה הלוריאנית עושה עיקרון גדול מדברי איוב "מבשרי אחזה אלוה" (איוב שאפילו לא היה מנביאי ישראל, וחז"ל חלוקים אם היה דמות אמיתית-ריאלית או אגדית) ומתעלמים מהנאמר לאדון הנביאים, במעמד הר סיני – "כי לא יראני האדם וחי"
וכמו שאומר באותו הקשר גדול פרשני המקרא רש"י, על הנאמר במסכת יבמות מט ע"ב :
"כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה וכסבורים לראות ולא ראו, ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו"

ודבר שני, להלן דוגמה אחרת מעץ חיים, הפעם ההשלכה היא בכלל לא מגוף האדם, אלא מהמציאות הקוסמית כפי שתפסו אותה עד העת החדשה:
"והנה כל עולם ועולם יש בו י"ס פרטית וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספי' פרטי פרטית וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים (ספרי האסטרונומיה).
(פרק א' דף כ"ט)

המציאות הקוסמית הזו אנו יודעים היום שהיא טעות ושטות גמורה, כדור הארץ לא עומד במרכז העולם וכל הכוכבים והגלגלים לא סובבים סביבו. וגם אין בכלל דבר כזה – גלגלים, אלא הכל פרי דמיונם של בני אדם
ומתוך פרי הדמיון השגוי הזה השליכו האר"י ותלמידיו על מבנה העולמות העליונים

חשבו שראו ולא ראו !!

נראה שמר בנימין ניהון לא קטיל קנים באגמיי. בקיא גם בהרמבם וגם בכתבי מהרח"ו. שווה להשיב לו.