ראיה לכך שיש מחלוקות במציאות

ההבנה בזה שזו מחלוקת היסטורית,ואין בזה שום הוכחה על דבר הווה ולא שאירע בעבר

בגיטין י"ב ע"א ישנה מחלוקת בין רשב"ג לחכמים, האם אדם יכול לומר לעבדו בשני בצורת שאינו זן אותו יותר ועליו לצאת לעבוד ובכך להשתכר ולקנות אוכל, אך בשל תקופת הבצורת השכר בו הוא משתכר אינו מספיק לו לאוכל.
רשב"ג סובר שהאדון אינו יכול לעשות זאת כיוון שאם העבד יבקש צדקה מאנשים לא ייתנו לו (כיוון שרבו צריך לזון אותו), ובכך יוצא שאין לעבד יכולת לקנות אוכל.
חכמים סוברים שאנשים כן ייתנו לו צדקה, ולכן יש לו את היכולת לקנות אוכל בדרך זו, ולכן האדון יכול לעשות זאת.
הא ראיה למחלוקת מפורשת במציאות.

ממש לא. זה מקרה טיפוסי מאד של מחלוקת שלכאורה עוסקת במציאות, אבל במבט נוסף נראה יותר שהיא עוסקת בהעברת רף. לדוגמה, נניח שמוסכם על כולם שיש 20% מהאנשים שייתנו לו. כעת נחלקים חכמים האם אחוז כזה מספיק כדי לאפשר לרבו לומר לו צא מעשה ידיך למזונותיך או לא.

תודה,
האם יש לרב דוגמה למחלוקת במציאות ההווה ולא בעבר כפי שנתן בתשובה לשואל?

לא הבנתי את השאלה. כתבתי שזו לא מחלוקת במציאות.

התכוונתי לשאול האם יש לרב דוגמה שכן מוכיחה מחלוקת במציאות, אך בהווה ולא בעבר כמו זבוב מצא לה / גיל רבקה בנישואיה ליצחק / הכנסת קרשים במשכן.

מחלוקת בין פוסקים בזמננו?

מחילה אולי לא הסברתי את עצמי טוב,
אני מתכוון למחלוקת תנאים / אמוראים במציאות אך בנוגע להווה בו נחלקו, ולא בנוגע לדברים היסטוריים כמו מה היה גיל הכנסת הקרשים למשכן וכו'. יש ראיה כזו בכלל?
כמו הדוגמה שנתתי בנוגע לב"צא מעשה ידיך למזונותיך" כיוון שהמחלוקת היא במציאות העכשווית – האם אנשים נותנים צדקה או לא (לכאורה, הבנתי את דחיית הרב. מדבר ברמה העקרונית).

יש לא מעט. בשבועות כו נחלקו אמוראים בשאלה מה אמר להם רב. מחלוקת במציאות. בב"ב קב נחלקו רשב"ם ותוס' האם אלכסון של מלבן 4×6 ארוך מריבוע 5×5. בסוכה נחלקו האם אחוז השמש בסכך גדול יותר למעלה או על הקרקע.

בנוגע למחלוקת בשבועות במה אמר להם הרב, למה לא ניתן לדחות את הראיה ולומר שאמר להם משהו לא ברור או לא מפורש, והם אינם חולקים על המילים אלא על המשתמע מהם?
ובנוגע לסוכות, הרב יודע באיזה דף?

לגבי שבועות (כ"ו ע"א): גם אם טעותם נבעה מכך שכל אחד הבין ופירש אחרת את מה ששמע, בסופו של דבר הם נשבעו על העובדה ההיסטורית – מה יצא לרב מהפה. כל אחד מהם נשבע שרב אמר איקס, וחברו נשבע שרב אמר לא איקס. כשהם באו לרב לברר מי צדק, רב פסק שאחד מהם צדק עובדתית והשני טעה (ולטועה הוא אמר "אדם בשבועה פרט לאנוס", כי הוא באמת חשב שזה מה שרב אמר, אך עובדתית הוא שגה). לכן, גם אם המקור לטעות הוא פרשני, המחלוקת בפועל הייתה על מציאות שהתרחשה להם מול העיניים.
גם כשיהיה ויכוח על העלאת קרשטם9 לעגלה ארתה יכול לומר שבמציאת היה דבסר אחד והוויכוח הוא על איך אני ראיתי את מה שהיה.

לגבי סוכה: הדיון על "חמתה מרובה מצילתה" מתחיל במשנה הראשונה בדף ב' ע"א, וממשיך בסוגיה בדף כ"ב ע"ב. המחלוקת שם (הנידונה בהרחבה בראשונים) היא האם מודדים את אחוזי האור והצל למעלה בסכך או למטה על הקרקע, והאם קרני השמש מתרחבות כשהן חודרות דרך הסדקים או לא. הר"ן (על הרי"ף בריש סוכה) תופס זאת כשאלת מציאות אמפירית לחלוטין וכותב על כך: "וכי יכולין אנו להכחיש המוחש?".

תודה לרב על התשובה המפורטת.
על הדרך, אציין שראיתי ברמב"ם הלכות מלכים פרק י"ב כי חז"ל חלוקים בעניין סדר התרחשות המאורעות מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו הנביא שיבשר על המשיח, וביאת המשיח (באיזה שלב יבוא אליהו).
וכן באופן כללי מחלוקות חז"ל בעניין ימות המשיח, מתי יתרחש, מה מעיד על ההתרחשות, כמה זמן ייארך..
נראה שגם אלו מחלוקות במציאות, הרב מסכים או שאני מפספס משהו?

ואשאל שאלה נוספת שאיני יודע אם הרב הכתובת, אך אנסה בכל זאת.
כיצד לדעת הרב הדבקים בשיטת אין מחלוקת במציאות מתייחסים להוכחות הללו? הרי ככל הנראה אינם טיפשים, ומצד שני איני רואה איך אפשר ליישב זאת לדעתם.

אני מסכים איתך לגמרי. סוגיות במחשבת ישראל בכלל, ובפרט השאלות האם יבוא המשיח, סדר האירועים, עולם הבא ותחיית המתים, הן לחלוטין שאלות עובדתיות. או שהמציאות תתרחש כך או אחרת, ובמחלוקות הללו בהכרח צד אחד צודק והשני טועה. יתר על כן, כמה פעמים כבר הסברתי שבשאלות עובדתיות כאלה אין משמעות לסמכות הלכתית. הרמב"ם בהלכות מלכים אכן מציין במפורש שהדברים הללו סתומים, שאין לחכמים קבלה לגביהם, ושהם נשענים על הכרע הפסוקים בלבד, ולכן יש בהם מחלוקות.

לגבי שאלתך השנייה, כיצד מתמודדים עם זה הדבקים במיתוס ש"אין מחלוקות במציאות" — ברור שהם אינם טיפשים. המוטיבציה שלהם לטעון זאת נובעת מהנחה תיאולוגית: מכיון שבמחלוקת עובדתית במציאות צד אחד בהכרח טועה, הדבר סותר לשיטתם את הכלל "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", המניח שחכמים אינם יכולים לטעות. כדי ליישב את הקושי ולשמר את ההנחה הזו, הם משתמשים בכמה כלים:

ראשית, ברוב המקרים הם מתרגמים את המחלוקת העובדתית למחלוקת נורמטיבית או פרשנית. הם יטענו שהוויכוח אינו על העובדה הפיזיקלית עצמה, אלא על "הערכת המציאות", על אופן מסגורה ההלכתי, או בשאלה היכן בדיוק עובר הרף. כך למשל עושה ה"מנחת חינוך" (שאף מחיל זאת על ראשונים) כשהוא מסרב לקבל מחלוקת עובדתית בין רש"י לרמב"ם בשאלה האם החלב בדד הוא "פקיד" או "עקיר".

שנית, לגבי מחלוקות היסטוריות מובהקות (כמו השאלה כיצד הכניסו את קרשי המשכן), טבע ר' יצחק הוטנר את המושג "גניזת הדעת". לטענתו, המציאות ההיסטורית כשלעצמה אינה רלוונטית ו"העבר אַיִן". הקב"ה בחר לתאר את הדברים בתורה באופן עמום (גנז את הדעת), כדי שהחכמים יוכלו לחשוף מתוך הכתובים שתי פרשנויות הלכתיות שונות ששתיהן "דברי אלוהים חיים". כלומר, מבחינתם המחלוקת אינה על ההיסטוריה, אלא על פרשנות התיאור המקראי.

שלישית, במקרים שבהם יש קביעות מדעיות-עובדתיות שגויות מובהקות, פוסקים רבים יעדיפו להשתמש בתירוצים אפולוגטיים כמו "השתנות הטבעים", רק כדי להימנע מלהודות שנפלה טעות עובדתית אצל חז"ל.

כפי שאתה מבין, לדעתי מדובר במיתוס ישיבתי חסר שחר. יש בהחלט מחלוקות במציאות, ואין שום בעיה תיאולוגית להודות שבמקרים אלו (כמו גם בהלכה עצמה) צד אחד צודק והשני פשוט טועה.