רוע של העולם

אבל יש אינסוף מספרים פוטנצייאלים לחוקי הטבע, זה לא מבטיח מספר כלשהו שיאפשר חוסר באסונות טבע?

ממש לא. יש גם אינסוף אסונות.

אם אתה אומר שהסיבה היחידה שהוא לא עושה שיהיה פחות רע היא כי זה בלתי אפשרי, אתה בעצם אומר שהעולם הוא הכי טוב שהוא יכל להיות (אחרי שמניחים כמה דברים בסיסיים שה' רצה שיהיו, למשל בחירה חופשית). נראה בבירור שזה לא נכון. חטא אדם הראשון גרם לקללות של בזעת אפיך תאכל לחם, ובעצב תלדי בנים. ללא החטא הזה לא היו את הקשיים האלה.

יש בדבריך שתי הנחות שגויות לגבי תפיסתי ולגבי קריאת הפסוקים.

ראשית, כפי שכתבתי לא פעם, איני קורא את התיאור של אדם הראשון וגן עדן בספר בראשית כתיאור היסטורי-עובדתי כפשוטו. זה נראה לי כמיתוס מחנך שבא להעביר מסרים ערכיים ותיאולוגיים (וכך טען גם הרמב"ן עוד בימי הביניים, שאין לזה פשט אלא מדובר במשל). אינני סבור שלפני ששת אלפים שנה חוקי הטבע הפיזיקליים או הביולוגיים היו שונים, ופתאום הם השתנו בעקבות אכילת פרי.

שנית, גם אם ננתח את הסיפור המקראי עצמו, אין כאן הוכחה שהטבע הפיזי יכול היה להיות שונה. הרמב"ם (במורה נבוכים ח"א פ"ב) מסביר שהחטא וה"עונש" של אדם הראשון מתארים הידרדרות תודעתית ולא שינוי קוסמי-פיזיקלי. לפני החטא, האדם חי בעולם של "מושכלות" (הבחנה שכלית טהורה בין אמת ושקר) ולא היה עסוק כלל ב"מפורסמות" (קונבנציות חברתיות ויצרים של טוב ורע). החטא היה נטייה אחר התאוות הדמיוניות ותענוגות הגוף. העונש הוא מידה כנגד מידה: האדם הוצא מעולם השכל והוכנס לעולם היצרים, התאוות והדמיונות, והושווה לבהמות שעסוקות בהישרדות גופנית ובמזון מן האדמה ("בזיעת אפיך", "ואכלת את עשב השדה"). הקושי והעמל הם פועל יוצא של השקיעה בעולם החומר והיצרים, ולא הוכחה למערכת פיזיקלית אלטרנטיבית חסרת סבל שהייתה קיימת קודם לכן.

מעבר לכך, כפי שעולה ממדרש תנחומא ("נורא עלילה על בני אדם") ומדברי ה'לשם' והרב קוק, העולם לא נברא מושלם ואז התקלקל בטעות; החטא והחיסרון היו טבועים בתוכנית הבריאה מראש ("תשובה קדמה לעולם"). הקב"ה ברא מראש עולם חסר שבו אנשים יחטאו ויתמודדו עם קושי, כדי לאפשר לנו להיאבק, לתקן, לעשות תשובה ולהשתלם בכוחות עצמנו.

ולבסוף, גם אם כל זה לא היה נכון, הרי החטא גרם לשינוי, וזה חלק מהעולם. אז לא הבנתי מה אתה מוכיח מכאן.

אבל איך האסונות טבע קשורים להשתלמות? גם אם היינו יכולים לתקן אותם, או גם אם נניח שהם גורמים לנו להתפלל וזה מסייע להשתלמות, עדיין אני יוכל לשאול למה לא קיימת אופציה חלופית רק בטוב- שבמקום שכשאדם יתפלל כקרוב משפחה שלו חולה במחלה סופנית וככה ישתלם- שבמקום זה הבן אדם יצעק לשמיים בשמחה כשיצע 100 שקל על הריצפה- השתלמות דרך הטוב ולא דרך הרע.
הכיוון היחיד שלי בראש זה אולי זה נועד כדי שנהפוך את הסבל והרוע של "הגורל"- שכשיש צונמי נתפלל ונקח את הרע הזה ונפוך אותו לטוב, נשתלם בעקבות הרע, אי ליתר דיוק- נעלה את הרע מעלה. והאופציה של לשחת דבר טוב ולרומם אותו יותר (כמו הדוגמא למעלה- למצוא 100 שקל על הרצפה ולהתפלל מהודיה) פשוא חא אפקטיבית אותו דבר כי יש כאן נמנע לוגי: יש הבדל בין להפוך רע לטוב ולבוא מהמקום החשוך למעלה- שיש כאן השתלמות בעקבות הקושי, לבין השלמות בעקבות הטוב שהיא יותר קלה משמעותית, וזה יותר קל בגלל שזה מוגדר טוב, עולם דמיוני אחר בו יותר קשה להשתלם מהטוב אומר שהטוב לא טוב כי הטוב בהגדרתו הוא דבר שאנחנו רוצים ועושה לנו טוב- דבר נוח לנו.
ודווקא הרע שאנחנו בורחים ממנו, כשאנחנו מעלים אותו ההשלמתות משמעותית יותר וזהו הכרח לוגי.
אם ההשלכות של הטוב והרע היו מתהפכים- הטוב והרע היו מאבדים את משמעותם רע היה הופך לדבר שאני רוצה שזהו בעצם הטוב, והטוב היה הופך לדבר שמקשה עליי- זהו הרע.
בעצם הטוב מוגדל כדבר שאני רוצה והוא נוח לי- וגם כשאני מתפלל דרכו זה קורה מקום נוח, והרע לא נוח לי, וכשאני מתפלל משם זה ממקום לא נוח שמבצע השתלמות גבוה יותר.

זה תלוי בהגדרות שלנו בני אדם- אם נרצה שהקב"ה יעשה דבר שהוא טוב ויקשה עלינו להתפלל הדבר הזה עושה לרע כי הטוב מוגדר בכך שהוא דבר נוח לנו.
להגיד שהדבר יהיה נוח לנו ובו זמנית לא נוח לנו שיגרום לנו להתפלל באמצעות קושי זה פשוט נמנע לוגית.
הטוב לא טוב והרע לא רע.

אתה סתם מתעקש ומניח כל מיני הנחות מוזרות כדי להקשות.
הרעיון של "השתלמות" (שלגביו אני מרבה להביא את דברי הרב קוק באורות הקודש) מסביר מדוע הקב"ה ברא עולם חסר ויצורים חסרים בעלי בחירה חופשית. מכיוון שהקב"ה מושלם ואינו יכול להשתלם, הוא ברא אותנו כדי שנוציא את פוטנציאל ההשתלמות הזה מן הכוח אל הפועל על ידי התקדמותנו ותיקון מעשינו. משם נגזר גם קיומו של הרוע האנושי – שהרי ללא אפשרות ממשית לבחור ברע, לבחירה בטוב אין שום ערך מוסרי או משמעות של השתלמות.
לעומת זאת, הרוע הטבעי (מחלות, צונאמי, רעידות אדמה) הוא סיפור אחר לגמרי. כבר כתבתי והסברתי לא פעם שהרוע הטבעי אינו בא כדי "לאמן" אותנו, לעורר אותנו לתפילה, או כדי שנוכל להעלות אותו מעלה ולהשתלם ממקום חשוך. הרוע הטבעי אינו מטרה חינוכית, אלא הוא פשוט תוצר לוואי (סייד אפקט) הכרחי ובלתי נמנע של חוקי הטבע.
הקב"ה ברא את העולם כך שיתנהל על פי מערכת חוקים קשיחה, כנראה כדי שנוכל לתפקד ולהתמצא בתוכו באופן רציונלי. במסגרת של חוקי טבע קבועים, אין אפשרות מתמטית-לוגית ליצור מערכת שתעשה את כל העבודה שעושה המערכת העכשווית, אך ללא תופעות הלוואי של הרוע והסבל. לדרוש מהקב"ה עולם עם חוקי טבע קשיחים כאלה אך נטול סבל, זה כמו לדרוש ממנו לברוא "משולש עגול" – זו דרישה בלתי אפשרית לוגית שגם הכל-יכול כפוף אליה.
יתרה מזאת, כפי שהסברתי בעבר, אני כלל לא סבור שהקב"ה מתערב בטבע כיום בשוטף. לכן, אסונות לא מגיעים כדי שנתפלל אליו והוא יציל אותנו בניגוד לחוקי הטבע, ואין לראות בהם "גורל" חינוכי שהושת עלינו.
הפלפול שלך על כך שהשתלמות מתוך קושי וסבל "אפקטיבית" יותר מהשתלמות מתוך נוחות (כי הטוב מוגדר כנוח) הוא יפה אולי כרעיון פסיכולוגי או רעיוני, אבל הוא לא רלוונטי להסבר הפילוסופי שלי לרוע הטבעי. צונאמי קורה בגלל תנודות טקטוניות לפי חוקי הפיזיקה, ולא כדי לספק לך מקפצה אפקטיבית יותר להשתלמות. חובת הראיה היא על מי שטוען שקיימת בנמצא מערכת חוקים קשיחה אחרת, נטולת סבל, שיכולה הייתה להחליף את המערכת הנוכחית.
זהו. סיימתי.

רק אעיר שלדעתי זה לא נכון שנטל הראיה הוא על מי שמקשה עליך.
אתה טוען טענה מרחיקת לכת, שהעולם נברא במצב הכי טוב שהוא יכל להיברא (תחת הנחות מסוימות). אנחנו לא מכירים עוד מציאויות, ולכן על כל סבל שאגיד לך שהיה יכול להימנע אתה תוכל להגיד שאנחנו לא יודעים מה היה קורה אם זה היה נמנע, וכנראה זה היה גורם לעוד בעיות.
באותה מידה אני יכול לטעון שהעולם הוא במצב הכי גרוע שהוא יכל להיות, ואז נטל הראיה שזה לא נכון הוא עליך. ומכיוון שאתה לא מכיר עוד מציאויות אין לך ראיה שאפשר היה לברוא עולם יותר גרוע. לכן אין מנוס מלקבל גם את הטענה שהעולם במצב הכי גרוע שהוא יכל להיות…
כלומר, אם אתה מניח שנטל הראיה הוא על מי שטוען שיכל להיות אחרת, אתה מגיע למסקנה שלא יכל להיות אחרת בכלל. שהקב"ה היה חייב לברוא את העולם כפי שהוא. ולי זה ממש לא נראה סביר.

אני רוצה להאיר הארה על מה שאמרתי,
אני אומנם כן מאמין בניסים ובתפילה, אבל מה שאמרתי על הקושי והסבל ושזה השתלמות טובה יותר, זה רלוונטי גם לעולם ללא ניסים ותפילה. גם ללמוד תורה כשקשה, או לעבוד את ד' בקושי, בלי קשר לתפילה או לדיבור איתו, גם זה השתלמות גבוה יותר. לכן גם מי שלא מאמין בתפילה או בניסים לדעתי יכול לקבל את מה שאמרתי על ההשתלמות.
למען האמת זו התשובה שנראה לי הכי סבירה.

אתה מפספס את הלוגיקה של הדיון ואת ההבדל היסודי שבין מקשה למיישב.
מעולם לא טענתי כטענה פוזיטיבית שזהו "העולם הטוב ביותר האפשרי" (כדברי לייבניץ), ואני גם לא מתיימר לדעת או להכיר את כל המציאויות האפשריות. מה שאני טוען הוא טענה פשוטה בהרבה: נטל הראיה מוטל תמיד על מי שתוקף, ולא על מי שמתגונן, מפני שייתכן שזה העולם הכי טוב במסגרת המגבלות.
הדיון שלנו בנוי כך: נקודת המוצא (מכוח המסורת, ההתגלות והמצפון המוסרי שנטוע בנו) היא שהקב"ה ברא את העולם ושהוא טוב. אתה בא להקשות קושיה ולהפריך את ההנחה הזו בטענה שקיומו של רוע טבעי סותר את טובו ואת כל-יכולתו. בכך אתה מנסה כביכול "להרשיע" אותו.
על כך אני עונה הצעה מיישבת: הקב"ה רצה לברוא עולם שמתנהל על פי מערכת של חוקי טבע קשיחים, בין היתר כדי שנוכל להתמצא ולתפקד בו באופן רציונלי. ייתכן מאוד, מבחינה מתמטית ולוגית, שפשוט אין בנמצא מערכת חוקים קשיחה ורציפה שתביא לאותן תוצאות מורכבות בעולם (שאותן הקב"ה רוצה) אבל בלי האפקטים השליליים, או "אי הרציפויות הסליקות", של אסונות טבע ומחלות. לדרוש מהקב"ה ליצור מערכת חוקים כזו זה אולי כמו לדרוש ממנו לברוא "משולש עגול" – זו דרישה בלתי אפשרית לוגית, וחוסר היכולת לבצעה אינו מהווה פגם בכל-יכולתו.
כאן בדיוק נכנס עניין נטל הראיה. ישנה אסימטריה מובנית בין התוקף לנתקף: כדי להקשות את הקושיה הזו עליך להרים את נטל הראיה ולהראות שישנה מערכת חוקים חלופית כזו. הכלל הלמדני אומר ש"יש ליישב בדוחק, אבל לא מקשים בדוחק". לי, כמיישב, מספיק להצביע על אפשרות לוגית סבירה (שפשוט אין מערכת חלופית כזו) כדי ליצור ספק סביר ששומט את הקרקע מתחת לקושיה שלך. אתה, כמקשה, חייב להוכיח שהקושיה שלך קיימת.
כמובן אם אינך מקבל שהוא ברא את העולם או שהבוא טוב זהו דיון אחר. אבל כשאתה בא לתקוף את עמדתי עליך לצאת מנקודת המוצא שלי.

לגבי שאלתך ההפוכה: אכן, אם מישהו היה בא להניח מראש שהקב"ה הוא רע מוחלט, ומישהו אחר היה מנסה לפרוך את זה בטענה ש"הוא יכל לברוא עולם גרוע יותר ולכן הוא לא רע מוחלט", נטל הראיה היה על המקשה להוכיח שיש אופציה גרועה יותר. אבל הדיון שלנו מתחיל מהנחת יסוד הפוכה.

לסיום עוד שתי הערות:
1. האפשרות העליתי היא שבמסגרת המגבלות זה העולם הכי טוב. זה לא אומר שהקב"ה היה חייב משהו. הוא רצה לברוא את העולם כך. אם הוא רוצה עולם עגול אז לא יהיו לו זוויות. אבל הוא לא חייב לברוא עולם עגול.
2. המגבלות שבהן מדובר אינן רק חופש הרצון. יש עוד המון מגבלות שיש לקחת בחשבון. שים לב שהאלטרנטיבה צריכה להיות עולם שבו הכל קורה כמו בעולם שלנו למעט הדברים הרעים והסבל. שהרי יש לקב"ה מטרה שלשמה נבראו החוקים כפי שהם. כאן כבר יש המון מגבלות. לטעון שאפשר לעשות אלטרנטיבה כזאת זוהי טענה מאד מרחיקת לכת (זוהי האי רציפות הסליקה שהזכרתי לא פעם).

הנקודה היא שאין באמת דרך להוכיח שהעולם יכל להיות יותר טוב. אתה בעצם בונה פה תיאוריה חסינה מקושיות. גם אם היינו בעולם שכולו סבל מתחילת החיים ועד סופם, עדיין לא הייתה לי הוכחה שיכל להיות עולם יותר טוב. האם גם אז היית טוען שסביר שזה העולם הכי טוב שיכל להיברא (תחת ההנחות המסוימות הנ"ל)? ובאותה מידה לצד השני. אם היינו מניחים שה' הוא רע, והעולם היה גם עדן שנהנים בו מכל רגע, גם אז היית טוען שסביר שזה העולם הכי גרוע שיכל להיות?
זה נראה כמו כיפוף מוחלט של המציאות לתיאוריה.
מכיוון שבלי קשר לרמת הסבל בעולם אין דרך להוכיח שהעולם הוא לא במצב האופטימלי האפשרי גם במקומות שזה נכון, שזה כמעט כל מקום (הרי גם לשיטתך כל עולם עם יותר סבל מזה הוא באמת לא האופטימלי), סביר מאוד להניח שזה נכון גם פה.

אגב, הקושיה היא לא על ההנחה שה' הוא טוב, אלא על ההנחה שהוא ברא את העולם בצורה כמה שיותר נוחה לנו. בהחלט יכולות להיות לו סיבות לברוא את העולם כך שיש בו סבל. ולכן התיאוריה שאתה מכפיף אליה את המציאות אפילו לא נראית לי הכרחית בכלל.