ריצ'רד דוגינס

הרי תשובת המחברת:

הקביעה שדוגינס הוא "דוקטור לפילוסופיה" יסודה באי-הבנה נפוצה של מונחים אקדמיים. התואר האקדמי בדוקטורט מחקרי במדינות דוברות אנגלית נקרא .Ph.D (קיצור של Philosophiae Doctor, כלומר "דוקטור לפילוסופיה"). תואר זה מוענק לבעלי דוקטורט בכל תחום שהוא – בין אם בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה או בזואולוגיה – ואין ללמוד ממנו דבר על עיסוק בדיסציפלינה הפילוסופית. דוגינס אינו פילוסוף כלל; תואר הדוקטורט והתמחותו המקצועית הם בביולוגיה וזואולוגיה (ובפרט אתולוגיה). כפי שהוא עצמו מודה בספרו (יש אלוהים?): "יכול להיות שהדבר אינו מעיד אלא על כך שאני מדען ולא פילוסוף".

באשר לשאלתך – כיצד ייתכן שאדם אינטליגנטי ובעל מוניטין מדעי נכשל בכשלים לוגיים ופילוסופיים בסיסיים ורוחביים בשיטתו? עסקתי בזה בהרחבה בספרי אלוהים משחק בקוביות ובמאמרים שונים, והתשובה מורכבת מכמה מכלולים:

1. בורות פילוסופית ועירוב תחומים ("מדענות" / עיוורון מדעי): דוגינס לוקה בחוסר מיומנות בסיסי בפילוסופיה ובפילוסופיה של המדע. הוא נוטה לתרגם שאלות פילוסופיות (כמו שאלות על ערכים, נורמות מוסריות, לוגיקה או מטאפיזיקה) לשאלות מדעיות-עובדתיות. מתוך מומחיותו במדעי הטבע, הוא מניח בטעות שההילה והסמכות המדעית שלו מעניקות לו כשירות להכריע בשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות. התוצאה היא מעדה חוזרת ונשנית בכשלים יסודיים: הכשל הנטורליסטי, הנחת המבוקש, שימוש בתעלולים סמנטיים וטאוטולוגיות, וטעויות קשות בהבנת החשיבה ההסתברותית והבייסיאנית.
2. פונדמנטליזם ודוגמטיות אתאיסטית: מתחת למעטה הניסוח הבהיר והזהיר לכאורה, מסתתרת אצל דוגינס קנאות ודוגמטיות כמעט דתית. הוא שבוי בתפיסה מטריאליסטית-פוזיטיביסטית קיצונית שאינה מוכנה להעמיד את עצמה לשום מבחן ביקורתי. כפי שכתבתי לא פעם (בפרפרזה על אמירה של דוגינס עצמו לגבי הדת): בכל קבוצה יש אנשים חכמים שמדברים דברי חכמה וטיפשים שמדברים שטויות, אבל רק בתוך קבוצה קיצונית, מגמתית ודוגמטית (סוג של "כת" או "כנסייה" אתאיסטית), תמצא אנשים חכמים ומשכילים שמדברים שטויות גמורות ומעלים טיעוני הבל מופרכים.
3. כשלים בתחום ההסתברות והלוגיקה: בבואו לתקוף את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים (למשל בניתוח "המדרון ההסתברותי" בפרק הרביעי בספרו), דוגינס מניח אפריורית את אי-קיומו של אלוהים כדי להוכיח שאלוהים אינו קיים, ונכשל בהבנת החוק השני של התרמודינמיקה והמשמעות של אילוצים וחוקים. כך גם בדיונו על ההימור של פסקל, שבו נכשל באי-הבנה של חישובי תוחלת והסתברות מותנית.

לסיכום, מדובר באדם בעל מומחיות בתחום מדעי ספציפי (ביולוגיה), שחורג אל תחום שאין לו בו שום מיומנות (פילוסופיה), כשהוא מונע מלהט אידיאולוגי ודוגמטי המעוור את עיניו מראות את כשליו.