שאלה בספר המצוות לרמב"ם

ראשית, אפתח בעובדות: אתה צודק לחלוטין. הרמב"ם אכן מונה בספר המצוות (לאו קע"ז) את האיסור לאכול שרצים המתהווים מן העיפוש. כיום, כידוע לנו מדעית שאין שרצים כאלה, וכל יצור חי נולד מזכר ונקבה או מביצים. אמנם תמיד יש אפשרות שהמדע טועה, אבל אין שום סיבה בעולם לחשוב שלחכמי התלמוד או לרמב"ם היה מידע מדעי מוסמך יותר מהמדע העדכני. לכן סביר יותר שאכן מדובר בטעות.

למה זה מפריע לך? וכי חדש לך שעיקר ההלכה שבידינו היא מעשה ידי אדם? תוצר של פרשנות לתורה שקיבלנו בסיני. וכי חדש לך שבני אדם יכולים לטעות? האם אתה חושב שהאמוראים או הראשונים ידעו את כל המדע המודרני? אז למה הם לא ריפאו את כל המחלות וטסו במטוסים ובנו אינטרנט? למה טענה כזאת מערערת את אמונתך או מחויבותך? לבנות מחויבות על הנחות מופרכות זו חשיבה ילדותית. המחויבות להלכה לא מבוססת על כך שחכמי ההלכה לא יכולים לטעות (כי הם כן). היא מבוססת על כך שזו הפרשנות שהתקבלה לתורה ולהלכה שניתנה לנו בסיני. זה מחייב כמו שהחוק מחייב, כי הכנסת חוקקה אותו, בלי קשר לשאלה האם חברי הכנסת יכולים לטעות. זו מה שכיניתי לא פעם סמכות פורמלית.

כעת, לשאלתך מה קורה למצווה כזו: דעתי העקבית היא שכאשר קביעה הלכתית מבוססת באופן ברור על טעות מדעית או עובדתית מעיקרא (ולא שהמציאות השתנתה, אלא שמעולם היא לא הייתה נכונה), ההלכה הזו בטלה מאליה, ממש כדין "מקח טעות". אין צורך להמתין לבית דין שיבטל אותה, שכן אדעתא דהכי לא תקנו או פסקו. חז"ל והרמב"ם היו בני אדם, וככל בני אדם הם ניזונו מהידע המדעי של תקופתם, שהיה מוגבל ופעמים רבות שגוי.

לגבי החשש שלך למניין תרי"ג המצוות: אנשים נוטים להיבהל ולשאול "אז מה אני אעשה, אמחק מצווה מתרי"ג?". תשובתי היא: כן. המצוות הללו פשוט ירדו מן המניין וזהו. לא מצאנו בשום מקום בחז"ל שכאשר הם חלקו האם דבר מסוים הוא מצווה, הם מיהרו לחפש מצווה אחרת שתשלים את המניין לתרי"ג. רשימת המצוות של מוני המצוות היא תוצאה של פרשנות, סברות ותפיסת מציאות. אם מתברר שישנה טעות מדעית, אז נצטרך אולי למצוא מצוות אחרות שייכנסו במקום (אם נתעקש על המספר), אבל המסורת על עצם המספר תרי"ג לא מחייבת אותנו לאמץ את אותה הרשימה בדיוק שהרמב"ם בנה, אם היא נשענת על טעות עובדתית. הרי התורה לא נכתבה עם מספור, וסיווג האיסורים הוא מלאכה פרשנית אנושית.

האם זה אמור לפגוע באמון שלנו ברמב"ם או בחז"ל? ממש לא. זה לא מוריד כהוא זה מערכם. כפי שכתב רבי אברהם בן הרמב"ם (באיגרתו המפורסמת המודפסת בתחילת 'עין יעקב'), לחז"ל אין סמכות מיוחדת בתחומים המדעיים והרפואיים, ויש לקבל את האמת ממי שאמרה. הסמכות של חכמים היא בתחום הנורמטיבי (ההלכתי) ולא בקביעת עובדות המציאות. כשם שאני לא מצפה מרופא בן ימינו להסתמך על ספרי הרפואה של אריסטו, כך אין לי ציפייה מחז"ל והרמב"ם שיידעו את מה שגילה המדע המודרני.

לכן, אין שום צורך לפגוע ביושרה האינטלקטואלית ולחפש תירוצים מפולפלים או אפולוגטיקה שרק מגחיכה את התורה. אותו מחפש סתירות משתמש בטעות נפוצה בחינוך הדתי, שמייחסת לחז"ל ידע מדעי חסין מטעויות, כדי לייצר משברי אמונה. ברגע שמבינים שסמכותם של חז"ל והרמב"ם היא פסיקתית-הלכתית ולא עובדתית-מדעית, הקושיה מתפוגגת. זה גם מראה לך עיד כמה קלוקל החינוך השמרני הזה, שלכאורה מרבה יראת שמים אבל למעשה הורס אותה.