שכר ועונש

היאך אתה מבאר את הלשון "המאכילך מן וכו' למען נסותך להיטבך באחריתך", הוא ההטבה באחרית אם לא שכר בזמן כל שהוא?

זה יכול להיות בעולם הזה (כך גם פשט הלשון), בפרט בעידן שעוד הייתה מעורבות אלוקית בו. לא ננעלו שערי הפירוש.

ע"ז ג. אמר ריב"ל מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם וכולי.

יכולתי להציג עוד אלף דרשנויות כאלה. מכאן ועד מקור ממשי המרחק רב מאד.

האם הרב לא מתייחס לחז"ל כאל מקור מוסמך? הרב מצפה למקור מהתנ"ך בלבד? חשבתי שהרב כן מקבל את סמכותם ההלכתית. או שהרב אוחז שבדרשה כזו יש בכך חריגה מסמכותם?

הסברתי שאין סמכות בתחום העובדות אלא רק בהלכה. השאלה האם יש או אין עוה"ב ושכר היא עובדתית. בזה אין סמכות לחז"ל.

האם זוהי דרשה? אף ללא קבלת סמכות חז"ל יש פה פסוק שמדויק ממנו ישירות וללא "פשטים" את העניין. האם הרב רואה קריאה ודיוק של הפסוק יותר נכונים מאשר איך שריב"ל הבין? "אשר אנוכי מצוך היום לעשותם". הרב מסכים שהתורה לא מייתרת מילים? ואז המוצא שלנו הוא בהכרח השכר שהוא הנגרר והנספח של הציווי.

כמה פרשנויות/דרשנויות אחרות אתה רוצה? מדובר באסמכתא אגדית בעלמא, ואתה הפכת אותה על לא עול בכפה לפשט הכתוב. זה באמת משעשע.
היום לעשותם – ולא לדחות את העשייה לזמן מאוחר יותר.
היום לעשותם – מבעוד יום ולא בלילה.
וכן על זו הדרך.

ייתכן שהבטחות התורה לשכר ועונש גשמי כוונו לדורות שלפני שלב הסתר הפנים (ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא). קצת כמו שאבא מבטיח לילדו שכר כאשר הוא ילד אם הוא יקשיב לו. ברור שכאשר הילד מתבגר הבטחת השכר פגה כי מצופה מהילד לעשות כדברי אביו גם בלי שכר מתוך הכרת טובה והכרה בחשיבות העניין. השכר משמש רק כאמצעי חינוכי זמני עד שהילד יעמוד על דעתו.

כן כתבתי למעלה.

הרב הביא דוגמאות לדרשות הלכתיות. ומכיון שאין דרשות שכאלו בעולם ההלכה מן הפסוק האמור (נכון?) אז הם לא אופציונליות נכון? (אא"כ הרב מנפיק דרשות להלכה ישירות מן הפסוקים) אז איך כן נקרא הפסוק דלא כריב"ל? ושמחתי לקרוא דברי הרב "זה באמת משעשע" כדכתיב "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי". ולוואי ואגרום למימוש ו'בתלמידיי יותר מכולם' כלפי הרב

פשיטא הוא ששכר ועונש כפשוטו. כלומר, בעולם הזה. ומי שלא מקבל זאת כופר בתורת משה.

Nf
אני ממש לא עוקב אחריך. א. הדרשה הראשונה שהבאתי אינה הלכתית. ב. גם אם כן – מה הבעיה? כל אחד יכול לדרוש. ג. גם אם לא כל אחד יכול לדרוש, חז"ל יכלו. ד. גם אם אין בכלל דרשה – מדוע צריך דרשות? אנחנו מדברים על פשט הפסוק. וכי חסרים פסוקים/מילים שאין לנו דרש עליהם?
בקיצור, זה חסר שחר כמקור.

מה הרב חושב על שאר הנבואות שרומזות במפורש על כך. כמו בדניאל? או בתהילים

אין לי עמדה. הכל ניתן לפרשנויות וקשה להסיק מסקנה חד משמעית כלשהי מהמקרא.

אנו זקוקים בפסוק זה לדרשה או לפשט לא יודע איך לקרוא לזה עקב ייתור מילה. האם חסרים פסוקים שנשארו ללא דרש גם כאשר נדרשו לדרש? לא נראה לי. ואף את"ל הכי מ"מ וכי מפני שישנם מקומות בש"ס הנשארים בצ"ע נשאיר עכשיו את כל סוגיות הש"ס בצ"ע וכן בענייני מדע וכולי. ה"נ הכא וכי מפני שישנם מקומות שלא הבאנו פשט לפסוק מחוסר ברירה אז היכן שישנה ברירה נבחר שלא לבאר פשט? ריב"ל הביא פשט לגיטימי שנובע מהצורך הבסיסי של הבנת הנקרא של הפסוק המוקשה ללא דרשה. אין פה להקשות בדוחק ואין פה לתרץ בדוחק אליבא דריב"ל. יש פה שאלה מוכרחת ותשובה מוכרחת בפשטות.

היי חזרתי. הפעם נלך לפי סדר האותיות שהרב סידר למען הסיבה שבשבילה הרב סידר על פי האותיות.
א.אכן בעיניי זוהי דרשה הלכתית היות והיא נוגעת לגבי אופן קיום המצוות. אף שנדרשת באופן כללי למדי.
ב. לדעתי לא כל אחד יכול לדרוש. ולולי דמסתפינא הו"א לומר שאף דעתו כדעתי.
ג. חז"ל יכלו אך לא עשו זאת במקרה דהכא.
ד. אה"נ יכול להיות שאין הכרח לדרשות (למרות המושג הרווח של פרד"ס) אז בוא נקרא לפשט של ריב"ל פשט הפסוק ולא דרשה. והנה זרח השחר למקור לשכר העולם הבא
כתיבה וחתימה טובה!

קרא שוב את דבריי. אין שום מקור לזה, למעט מדרש אגדה חז"לי. אם הם קיבלו זאת במסורת -כמובן אקבל. אך אם לדין יש תשובה.
כתיבה וחתימה טובה גם לך ולכולנו.