שלש השבועות

שלום הרב, זה שוב אני. אמרת שאין כמעט מקורות לזה שזה איסור הלכתי. אבל ראיתי באתר "ילקוט השבעתי אתכם" שהוא דן על זה לעומק והביא הרבה ראיות מהראשונים והאחרונים שזה להלכה.
וגם בדיון שם בגמרא עם רבי זירא ורבי יהודה נראה כאילו הם מתווכחים שם האם באמת זה אסור כרבי זירא רוצה לעלות לארץ ישראל, וזה לא נראה כמו המלצה פרקטית. אני יודע מהיכרותי באתרך שאתה לא מחבב דיונים על נושאים כאלה כי זה נראה לך ברור מאליו ושהצד השני מגמטי, אבל האם תוכל אולי להסביר פעם אחת "על פני השטח" איך אתה רואה את הדיון בגמרא שם?
ואם תגלה שהאחרונים והראשונים המרכזיים חולקים עליך האם זה ישנה משהו או שבגלל התפיסה האוטונומית שלל אפילו אם כולם חולקים על זה זה לא משנה לך?
פשוט ממה שאני קורא שם, נראה שהרבה מתייחסים לזה בקלות ואומרים "אה זה אגדתא", "זה לא נפסק להלכה אצל אחד", "בגלל שהצד השני הפר את השבועה זה בטל" ועוד כל מיני כהנה וכהנה, וכשאני קורא באתר שלו ממה שהוא מביא הטענות שלהם פתרום נראות כמו סיסמאות של אנשים שלר באמת למדו שם את הגמרא והסוגיא היטב.
תודה

שלום רב.
כבר התייחסתי בעבר לעניין הזה. אחזור על עיקרי הדברים.

ראשית, לגבי האתר שהזכרת ואוסף המקורות שהוא מביא. איני מכיר אותו. אבל איני רואה טעם להתייחס לערימת מקורות כזאת. העובדה שמישהו מלקט ציטוטים מראשונים ואחרונים אינה הופכת אגדה לאיסור הלכתי. ברור מהגמרא שמדובר באגדה. היכן בכלל הייתה השבעה כזאת? וכי עמד נביא והשביע את ישראל? איפה ומתי זה היה? זהו מדרש אגדה שהיה נכון לזמנו ולשעתו ונשא מסר כלשהו שהיה רלוונטי אז. וכ"כ החזו"א באיגרת.
לגבי הסוגיה בגמרא בכתובות והוויכוח בין רבי זירא לרבי יהודה האם עולים מבבל או לא: העובדה שחכמים דנים האם ראוי או לא ראוי לעלות, אינה מוכיחה שיש כאן איסור הלכתי. אנשים נמנעים מלעשות דברים, או מחליטים לעשותם, גם משיקולים שאינם הלכתיים אלא פרקטיים. כפי שהסביר רבי יעקב עמדין (היעב"ץ), השבועות הללו הן הנחיה פרקטית והיסטורית – כיצד ראוי ונכון להתנהג מבחינה ריאלית מול האומות, כדי לא לעורר את שנאתן וקנאתן ולא לנהוג באופן כוחני וחסר היגיון. כשרבי זירא ורבי יהודה דנים בזה, הם דנים בשאלה המעשית-מסורתית: האם נכון לעלות עכשיו או שהדבר נוגד את אותה מסורת של "התנהלות ריאלית" (מה שכיניתי "פאס נישט"). זה עדיין לא הופך את השבועות לדין דאורייתא או דרבנן שעליו יש "לאו".
מעבר לזה, בגמרא שם נחלקו בזה אמוראים. אז כיצד החלטת שהלכה כרב יהודה ולא כר' זירא? להיפך, הרי ר' זירא עשה מעשה ועלה.
אעיר כי מכיוון שיישוב א"י הוא מצווה לרוב הדעות ובוודאי עניין חשוב מאד (כמבואר בסוגיית כתובות שם) הרי שנטל הראיה הוא על מי שטוען שאין לקיים זאת. הראיות שמובאות מאגדתא כזו או אחרת הן מגוחכות. בין רבני זמננו והדורות האחרונים, כולל החרדים, כמעט אף אחד לא מתייחס לזה כך.
מעבר לזה, רובם המוחלט של הפוסקים המרכזיים לפני התקופה הציונית כלל לא התייחסו לשבועות הללו ברמה ההלכתית הפורמלית. אכן, יש מקרים בודדים כמו דברי רבנו חיים כהן בתוספות בכתובות שאמר שבזמן הזה אין מצוות יישוב ארץ ישראל בגלל השבועות, אך רבים עמדו על כך שזה דבר תמוה ודוחק גדול מאד. דומני שהאבנ"ז אפילו כתב ש"תלמיד טועה כתב זאת".
כתבתי למעלה שספרים כמו "ויואל משה" של האדמו"ר מסאטמר הם בעיניי מגוחכים במגמתיות שלהם; הוא לוקח מדרשים, בונה עליהם דיוקים חסרי מקור, והופך אגדה לאיסור הלכתי חמור רק כדי להתאים לאג'נדה שנקבעה מראש. אני בטוח שכך הוא גם לגבי אותו ליקוט שהזכרת.
ולבסוף, השבועות אינן רלוונטיות לתקופתנו כשקיבלנו רשות מהגויים (האו"ם).
כל אלו הם פלפולי הבל.

תודה רבה. רק כמה שאלות אם אפשר:

לא הבנתי למה ראשונים ואחרונים לא משנים. זו אמירה עקרונית או ספציפית בסוגיא זו? ממה שאני מבין בכללי וממך יש לראשונים ולאחרונים סמכות מהותית, ככה שהבאת מקורות מוסיפה סבירות לעמדתו גם אם ניתן לחלוק עליה.

אתה זוכר אולי איפה נמצאת האגרת של החזו"א?

אני חושב שהמחלוקת שם בגמרא הייתה האם רבי זירא יכול לעלות, שהוא יחיד, ואילו השבועות היו שלא יעלו רבים ביחד ביד חזקה.

לגבי התייחסות הפוסקים שלפני התקופה הציונית – הוא טוען שהם כן התייחסו לזה והביא מקורות. ברור שאתה יכול לחלוק כי זו רק סמכות מהותית, אבל אם באמת היו מראים לך שראשונים ואחרונים חשובים התייחסו לזה בצורה הלכתית זה היה משנה את גישתך או לא?

לגבי קבלת הרשות מהאו"ם – הוא טוען נראה לי מסברא שצריך רשות מהמדינות הערביות שהיו מסביב או מהערבים כי הסברא היא שאסור למרוד או לצאת נגד האומות שחזקות/שולטות באיזור.

אני מחכה לראות מקור הלכתי בעניין.
גם אם אראה, אין לו סמכות פורמלית. לכל היותר אחשוב שוב. חשבתי.
רוב הפוסקים לא סברו כך. המקורות שלו להערכתי אינם הלכתיים ובטח לא מרכזיים. לכן הדיון על הסמכות בין כה וכה אינו רלוונטי.
אם מדובר רק על עלייה ציבורית, אז למה רבי זירא התחבא מרבי יהודה? הרי לשיטתך אין ויכוח.
סברה עקומה לא נחשבת.
לא זוכר כעת את המקור בחזו"א. תוכל לחפש בבלה יובאו ושמה יהיו על האיסור לעלות מבבל. אבל זה בין כה וכה לא משנה
אבים אחרים אמרו כך, אז מה זה משנה אם גם החזו"א אמר?

תודה רבה. מה שטענתי זה שהיה ויכוח ביניהם האם ליחיד מותר לעלות ולכן הוא התחבא. לגבי החזו"א שאלתי כי עניין אותי.