תורת היחסות, הקוונטים, ומעשה בראשית

לכבוד הרב מיכאל אברהם שליט"א
 
שלום וברכה
 
אודה מאד לרב אם יהיה באפשרותו לעבור על הדברים ולבקר את את נכונותם.
 
 
 
אין לי שייכות לפיזיקה כלל, אבל כשלמדתי את הספר נחליאל של ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל 
התענינתי במושג זמן, והתוודעתי לסתירה בין הקוונטים לתורת היחסות.
ומה שיש לספר נחליאל לומר בעניין.
זה היה לפני שמונה שנים, אך כשראיתי שאנשים תוהים קצת עלי… 
שאני מדבר בנושאים הללו כאלו יש לי הבנה בהם, הנחתי לדברים.
לאחרונה שכר בבניין שלי יחידה והתארח אצלי בשבת ד"ר יהונתן באנטוביץ שיחי', 
עיקר עיסוקו במדעי המוח, והמציא טיפול לאלצהיימר ודיכאון.
כתב גם תאוריה לנסות ליישב את הסתירה הזאת, שהתפרסמה ודנים עליה בפורומים מדעים.
ושמעתי ממנו שוב את הבעיה וכיצד מנסה לפתור אותה.
ולעניות דעתי על פי הספר של ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל יש דרך ברורה לישובם של הדברים.
וכן יש לדברים ראיה מאד מעניינת מהגמרא.
 
הייתי עם הרב בקשר לפני כשמונה שנים, ולא נדמה לי שכמעט יש עוד אנשים כמו הרב שיכולים לבחון את זה.
ועל כן אודה מאד לרב אם ימצא את הזמן לבחון את זה.
הייתי בקשר לעניין זה עם הרב על כך לפני שנים, אבל הייתי מאד לא ברור ומובן, ולא ידעתי להסביר את הדברים כמו עכשיו.
 
כתבתי את הדברים בשביל להראות את זה לד"ר יהונתן בנטוביץ , והשארתי את זה בצורה הזאת.
 
בכבוד רב והערכה 
 
בס"ד
בוקר טוב יהונתן.
האמת שזה מאד מוזר שאני מביע דעתי בנושא הקוונטים ותורת היחסות…
אבל בכל זאת.
הבסיס לדברים הללו כתובים ויוצאים מספריו של ד"ר יצחק ברוייאר. נחליאל, מוריה, הכוזרי החדש, דרכי ועוד..
למרות שהיה אחד מענקי המחשבה היהודית, לא זכה שספריו ידועים.
בסיס הדברים מבוסס על החלוקה הישנה בין חומר לצורה.
הקוונטים – תורת החלקיקים עסוקה בחומר שנברא יש מאין, ותורת היחסות עסוקה בצורה  שנתן הבורא לחומר שברא. ומכאן התנהגותם השונה.
והסבר הדברים.
הפסוק הראשון בתורה עוסק בחומר של העולם, "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" המונח "ברא" מורה על יציאה יש מאין.
ומהו מהותו של אותו חומר שנברא, בכך עוסק הפסוק השני, "והארץ היתה תוהו ובוהו". התורה מתארת לנו את אותו חומר שיצא יש מאין "כתוהו ובוהו".
היינו אותו חומר ידוע לנו על קיומו שהרי הוא נברא וקיים ויצא מהאין. אך מהו בעצמו אין לנו בו הבנה כלל, שלא ניתן בו חוק וסדר, "תוהו ובוהו". ואותו חומר שנברא יש מאין ונשאר כזה גם אחרי בריאתו, מתפקד בתוך מערכת זמנית של עבר הוה ועתיד. וכמו שהתורה אומרת עליו והארץ "היתה" מיד עם בריאתו חזר לאין וחזר ליש, וזוהו התנהגות החלקיקים.
חומר שיוצא ללא הרף מאין, ומתנהג ללא חוק וסדר, ונשאר כזה בעצמו לעולם, תוהו ובוהו.
ואחרי "התוהו ובוהו" של החומר נאמר בפסוק ג' "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". פירוש: אחרי בריאתו של החומר בלא צורה נתפסת, אמר אלוקים שיתלבש החומר בצורה נתפסת ומסודרת ובצורה זו יתגלה לכל, וכך היה "ויהי אור", הלביש הקב"ה את החומר באור ובזה קיבל צורה חוק וסדר.
ואומנם החומר כשלעצמו נשאר יש מאין ללא סדר ותפיסה, אך החומר אינו מתגלה לעינינו כמו שהוא כשלעצמו, אלא במלבושי האור שיצר לו האלוקים.
ולכאורה, תורת היחסות על כל פרטיה הם מלבושי האור של החומר.  ואכן צורת העולם הנתפסת לנו, היא תורת היחסות עם כל חוקיה. ועל ידה אנו מבינים את כל התנועה של העולם, שמים ארץ וכוכבים, וכל הפיזיקה תואמת את חוקי תורת היחסות, עד כדי היכולת לייצר פצצות אטום  שביכולתם לפרק את העולם.
החוק המרכזי בתורת היחסות הוא מהירותו הקבועה של האור.ואם בכל זאת ננסה לחצות את מהירות האור, כגון על ידי טילים רבי עוצמה, ברגע שנגיע למהירות האור, המהירות תיעצר והאנרגיה העודפת של המהירות תיהפך למשא והופעתו של החפץ תגדל לענינו ככל שתגבר האנרגיה, אך מהירותו של החפץ תמשיך להיות קבועה. והיינו, כי לאור יש מהירות קבועה, והאור הוא הנותן צורה לחומר להתנהג על פי תורת היחסות, על כן לא יתכן לעבור את מהירות האור הנותן את צורתו, אלא עודף האנרגיה של המהירות תגדיל  את האטומים של החפץ והחפץ יגדל לעינינו, אך המהירות לא תחצה, שאין דבר יכול לעקוף את מהירות עצמו.
(זה השארה, ויתכן להסביר את זה אולי שבעצם המהירות המוגבלת נובעת ממגבלותו של החומר ולא ממוגבלות האור).
נמצא:
א. שמלבושי האור מצד אחד מכסים ומסתירים את החומר – התוהו ובוהו לבדו. ומצד שני מגלים את היצירה הנפלאה של העולם, ואנו רואים את החומר כשהוא מולבש במלבושי האור עם חוק וסדר.
ב. מצד אחד, החומר הבסיסי של העולם נוצר בכל רגע ורגע מחדש יש מאין מהאפס המוחלט, ונתפס כתוהו ובוהו.
ומצד שני, מולבש במלבוש נצחי של האור, ומתגלה כתורת היחסות.
ג. אם נבדוק את העולם מצד המלבושים – מצד האור, לא נגלה שמץ של בריאת יש מאין, אלא רק את תורת היחסות על כל חוקיה. שאכן היא לא יש מאין, אלא מלבוש נצחי שלא פוסק מה' יתברך לחומר שברא. ואם נצליח לחדור דרך המלבושים של האור, אל תוככי החומר עצמו שיצא יש מאין, כמובן שלא נצליח לגלות חומר מתנהג על פי סדר וחוקים, אך יתכן שנצליח לראות את עצם התופעה של יש מאין, לראות איך חלקיק מסויים מופיע ונעלם ללא חוק וסדר. שבניגוד לאור שכל עניינו לתת סדר צורה ותפיסה הם נמצאים בחוסר חוקיות מוחלטת ובעצם יש מאין.
ולכאורה זה מה שקרה בתופעת הקוונטים, שהצליחו לחדור אל מעבר לצורה של האור – אל מעבר לתורת היחסות, אל תוך החומר עצמו עוד לפני שמקבל צורה, ואכן גילו אותו ללא חןק וסדר.
ד. היינו העולם שלפנינו בעל כפילות הוא. עולם בריאה – תוהו ובוהו. ועולם טבע – ויהי אור.
 
לכאורה לפי הדברים הללו, דברי חז"ל שהקב"ה "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין", מתפרשים כך: יחסיו של הקב"ה לחומר הנברא יש מאין, הוא "סובב כל עלמין", שהרי החומר עצמו הוא יש מאין, ולא מהבורא יתברך. ואחר שנברא היש מאין נתן הקב"ה לחומר צורה של אור "ויהי אור", וזהו "ממלא כל עלמין". שהאור אינו יש מאין אלא הבורא יתברך מלביש את החומר שברא, בתורת היחסות על כל חוקיה.
ויש להתבונן במעשה תרגום השבעים של התורה המובא במסכת מגילה ט.
דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו אלקים ברא בראשית, אעשה אדם בצלם ובדמות, ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי, וכו'
(הגמרא שם ממשיכה ומביאה עוד דברים ששינו לו בתורה)
ואותם שינויים הללו שהבאנו כאן, שהם שינויי לשונות בתורה במעשה בראשית, שינו את תפיסת העולם מעולם כפול של בריאה וצורה לעולם בעל מימד אחד. ובכך שמטו מהיוונים את כל התפיסה במעשה בראשית כפי שמסביר ד"ר יצחק ברוייאר. וכפי שמיושבת הסתירה בין תורת היחסות למחקר והקונטים.
במידה ודברים אלו נכונים, לעיין, האם דברים אלו אכן יש להם עניין לישאר בהסתר. היינו בזה ששינו לו חכמים את נוסח התורה, גילו בזה שרצונם שהדברים הללו ישארו בהסתר ולא יתגלו לכל
דברי הרב ברוייאר להסברו על מעשה בראשית נכתבו רק חלק מאד קטן מהם, משום אריכותם, אך הכל מבוסס על דבריו.