החזון איש על קאנט והפילוסופיה

כאשר נשאלתי בעבר על ההערה הזו של החזון איש, השבתי שאיני מכיר אותה ממקור ראשון. עם זאת, גישתו הכללית של החזון איש אכן נרתעה ממושגים מופשטים וניתוחים פילוסופיים או לוגיים בסגנון בריסק, והוא העדיף התמקדות במקרים קונקרטיים וחשיבה קזואיסטית על פני המשגות עיוניות. אני בהחלט מעריך את החזון איש (כפי שאני מעריך את קאנט ואיינשטיין), אבל אין זה אומר שאני מחויב להסכים איתו בכל דבר. לעיתים, ביטולן של שאלות פילוסופיות ולוגיות בטענות של ביטול בלבד משקף תפיסה שאני רואה בה בעייתית ואף ילדותית.

לגופו של עניין, איני מסכים כלל עם הקביעה שכל הפילוסופיה (לפני קאנט או אחריו) היא "הבל ורעות רוח". בעיניי, פילוסופיה היא תחום ידע רציני שמתפתח ומתקדם בדיוק כמו המדע. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שבמדע התצפית נעשית באמצעות החושים הפיזיים, ואילו בפילוסופיה התצפית נעשית ב"עיני השכל", כלומר באמצעות האינטואיציה. העובדה שכל הזמן מתחדשות שיטות וידע חדש בפילוסופיה אינה מהווה חולשה שלה, בדיוק כפי שההתחדשות המתמדת של הידע במדע אינה נחשבת לחולשה.

ישנה תחושה נפוצה (ומוטעית) שבפילוסופיה הכל פתוח, שאין דרך להכריע, ושהתחום כולו רצוף מחלוקות שבהן כל אחד אומר מה שהוא רוצה. בפועל, מספר המחלוקות האמיתיות בין פילוסופים הוא קטן הרבה יותר ממה שחושבים. פעמים רבות, כאשר נראית מחלוקת, היא בעצם משקפת שתי ראיות נכונות מזוויות שונות (כאשר האמת המלאה כוללת את שתיהן), או שמדובר בסתם אי-הבנה ו"פטומי מילי בעלמא" – ניסוחים שונים בשפה שונה לאותו עניין ממש.

באשר לקאנט עצמו, תרומתו לפילוסופיה אינה מיושנת והיא חשובה ורלוונטית מאד. הוא זה שהניח את האצבע במדויק על השבר האפיסטמי וניסח את בעיית הסינתטי-אפריורי שהראתה את גבולות האמפיריציזם. דומני שאין זה סביר להניח שקאנט הוא פחות "קדוש" מאריסטו, ואם הרמב"ם הרשה לעצמו 'לגייר' את אריסטו ולהפוך את קביעותיו לחלק מהמחשבה וההלכה היהודית, אין סיבה שייגרע חלקו של קאנט.

ראה על כל זה בסדרת טוריי מהי פילוסופיה