הערה בשולי שיעור ראשון 'הלכה ומציאות'

אתה מניח כדבר פשוט שאין פוסק שיפסוק על סמך חזקה שכתובה בגמרא, כאשר המציאות משתנה.
היתה לי שיחה בעניין זה, עם ר' הלל זקס ז"ל (היה מהבודדים בסקטורנו שלא עצם עיניו מראות. כמידת יכולתו, כמובן). נכנסתי איתו לשיחה על רקע הסברא של 'טב למיתב'. שאלתי אותו איך פוסקים היום הלכות על סמך חזקות שכבר מזמן אינן חזקות. לא לדבר על כך שמוציאים ממון על סמך זה (שבזה יש – אולי – צד קולא). מכאן גלשנו להרבה חזקות שבממנות שהתרבות פשוט השתנתה מאז. קיצורם של דברים הוא שהוא אמר לי בסוף "נו, אתה רואה למה אני מודה כל יום לקב"ה שאיני דיין?" אמרתי לו, אבל בכ"ז יש לנו אחריות כלשהי כלפי העולם, לא? וכו'. ענה לי 'לו איישיר חילי וכדו'. בהתאם, לי ברור ופשוט שכל דיין חרדי (לא יודע מה קורה מעבר למתרס וגם יש שםכ"כ הרבה גוונים) שיעז לפסוק שלא עפ"י השו"ע – הגם שפשוט וברור שהחזקה כבר אינה חזקה. אה, נזכר משהו: ר' הלל אמר שאינו רואה מישהו שבדורנו יכול לעשות משהו בעניין וזו רק ראיה שחייבים משיח נאו (… כמובן שבמושג מושאל בלבד, להבדיל אא"ה וכו').
עוד דוגמה פשוטה מדיני ממונות. נגר שסיפק לקונה ארון בדיוק לפי המפרט, אבל טעה בצבע הארון. הסתובבתי עם שאלה זו בין דיינים ופוסקים וכולם היו בדעה אחת, חד משמעית 'צבע אינו מעיקר המקח ולכן אין בזה משום מק"ט'. גם כשטענתי שבימינו אנשים יוותרו על הארון כולו ופשוט יזרקו את זה לפח, נשארו איתנים בדעתם שהצבע אינו מעיקר המקח.
עכשיו חושב שאולי ר' אשר ווייס באמת היה פוסק אחרת.