הפרדת דת ממדינה

אני הרבה זמן מתחבט בשאלה זו, מצד אחד ההגיון אומר שצריך להפריד את הדת מהמדינה הן לתועלת המדינה והן לתועלת הדת (יש אומרים שהפרדה זו היא אחת הגורמים המרכזיים להמשכיותה של הדת בארה"ב יותר מבאירופה).
מצד שני לא ברור לי איך המושג הזה אפשרי, לא רק בישראל אלא בכל מקום. מאחר ועקרון הפרדת הדת רלוונטי לכל אידיאולוגיה באשר היא, שכן אף אחד לא מעוניין שיכפו עליו אידיאולוגיה מכל סוג, לא רק דתית, נמצא שאי אפשר לערב שום אידיאולוגיה במדיניות ובמוסדות ציבוריים, מה שלא ישים בעליל.

(ניתן להווכח בסתירה מובנית זו במערכת החינוך האמריקאית בה אסור ללמד על הנצרות אך חובה ללמד רעיונות פרוגרסיביים במסווה של חינוך מגדרי והיסטוריה אפרו-אמריקאית, למרות ששניהם שנויים במחלוקת ציבורית רחבה).

בישראל יש בעיה נוספת: עצם הגדרת יהדות לענין חוק השבות היא ענין דתי למהדרין. אך אולי ניתן להחריג נושא זה בלבד מההפרדה הכללית.

מה דעתך?

אכן, ההפרדה האמריקאית עשויה באופן מופרך. אבל אפשר ללמד את הדברים בלי להטיף אליהם, ולהביא את הדעות השונות לגביהם. ברמה הפילוסופית אין אפשרות להגדיר זאת בצורה ברורה. האם חינוך לסובלנות אינו אידאולוגיה?

א. ההצעה ללמד דברים בלי להטיף אליהם לא ישימה מעשית. רוב האנשים מתקשים להציג שתי דעות בצורה שווה כשהם נמצאים בצד אחד באופן מובהק, בפרט בנושאים טעונים אידיאולוגית.
ב. רוב האנשים לא מסכימים שילמדו את ילדיהם דעות שונות בצורה שווה, כשיש להם עמדה נחרצת בענין. חסידי המדע לא מסכימים שילמדו תיאוריות "לא מדעיות" (כמו סיפור הבריאה) אפילו לא כאופציה, ודתיים לא מסכימים שילמדו תיאוריות כפירה.

חינוך לסובלנות הוא אכן אידיאולוגיה, וככזו יש מחלוקות רבות מתי ואיך יש ליישמה. אף על זו אנו דנים.

מלבד חינוך הפרדת הדת מהמדינה רלוונטית לקביעת מדיניות ציבורית. אי אפשר לקבוע מדיניות בלי תפיסת עולם מאחוריה, ועל זה יש ויכוחים רבים מספור. אז איך בדיוק נפריד את האידיאולוגיה מהמדיניות?