לימוד מהתנ"ך

אבל האם עצם העובדה שאלוקים בחר כך לכתוב התורה, לא הופכת את זה מרק עובדה לערך? לדוגמא, כמו שהרמבם תפס שבעיקרון ניתן ללמוד מהטבע על מידותיו של הקבה, מעצם העובדה שהוא בחר לברוא אותם כך.

ולגבי מידת הענווה וכו. יכול להיות שגם תמצא ערכים שלא עומדים בקנה אחד עם הערכים שלך היום, ואכן בעקבות כך תצטרך לשנות את עמדתך. כמובן תמיד ניתן לעשות עם האצבע ולהסביר שזה צועד בשיטתך, השאלה כמה זה כנה עם הטקסט.

אדייק ברמבם. שעצם העובדה שהוא ברא את הטבע בצורה מסויימת, באה ללמד אותנו ערכים מסויימים. כמובן שכאשר חוקרים את הטבע זה יותר מסובך להגיע לתובנות מה הם מידותיו של הקבה (אם כי לרמבם נראה שזה היה פשוט משום מה), אבל כאשר מדובר בטקסט כתוב שניתן להשוות אותו לכתבים אחרים באותה התקופה, ההסקה הרבה יותר פשוטה

עניתי כבר על הכל. והנושא גם נדון בהרחבה בעבר. אם הייתי מוצא שהתנ"ך דוגל בענווה הייתי מאמץ את זה. לא על כך הדיון. אתה שאלת על ההשוואה למערכות אחרות, והסברתי מדוע זה חסר רלוונטיות. אחר כך הוספתי שגם אם הייתי מגיע למסקנה לגבי ערך כלשהו לא הייתי מאמץ אותו אם הוא לא מתאים לערכיי. זה פשוט לא קורה. יעקב נשא שתי אחיות, אז גם אנחנו נישא שתי אחיות? לא, זה על פי הדיבור. הוא גם שיקר, אז גם אנחנו נשקר? לא, היו לא הסברים כאלה ואחרים. כל פעם שהמסקנה סותרת את ערכינו אנחנו מתרצים אותה. לכן בפועל לא לומדים כלום מהתנ"ך ואין טעם בהעלאת עקרונות כלליים. זה לא עובד באף אחד מהפרטים.
בקיצור, אם אתה רוצה לדון הבא דוגמה ספציפית.

כיצד הרב לשיטתו מסביר שניתן לשכנע במחלוקת ערכית?
אלא ניתן לעיתים להבין מחדש את הדעות שלך.
אם כן, מה לימוד מהתנ"ך שונה ממחלוקת ערכית ממישהו שמדבר מולך?
כאן אתה מסכים שהתנ"ך יכול ללמוד את ה-IS הOUGHT זה קפיצה בעקבות האמונה שלך בקדושת התנ"ך.

ביקשתי דוגמה. אני כבר מותש מחזרות אינסופיות על נקודות שנדושו כבר עד לזרא.