נסים והתערבות אלהית.

שלום וברכה,
אני דיי חדש כאן, מרפרוף בין השיטין הבנתי כי דעתך היא על דרך "עזב ה' את הארץ", דהיינו – בעבר הקב"ה התגלה והתערב יותר, וכיום על פי הנראה לעינינו, אין לנו ברירה אלא להסיק שהוא כבר לא מתערב. (ואם טעיתי באופן שהופך את שאלתי ללא רלוונטית, אני מקבל זאת בהבנה).
רציתי לשאול על כך, מניין שניסים קורים בצורה שצריכה להיות נשקפת, גלויה וברורה לעיני האדם? אם ניקח את הדוגמא הקלאסית ביותר לנסים, מכות מצרים, אני חושב שרואים דווקא להיפך. רוב הנסים היו תופעות טבעיות ברד, ארבה, שחין וכד' וכד'. כמדומני שמה שמוביל אותנו לתפוס אותם כנסים, זוהי ההתגלות האלהית שבא ומורה כן. אילולי משה שליח ה' היה במצרים, ומנהל את הדו שיח עם פרעה, כלום היינו חושדים שהארבה הוא תופעה על טבעית ולא כארבה הפוקד עתה את אפריקה? כלום היינו חושבים שהברד, אע"פ שעד אותה העת לא היה כמוהו במצרים, התערבות אלהית בטבע?
 
רצוני לומר, עד כמה שאין לנו כיום נביאים, ואין לנו את המקור החיצוני שיבוא ויבאר לנו, "ראה זה נס." אזי ממילא אין לאל ידינו להבחין בניסים שאינם חורגים מגדר הטבע בצורה מוחלטת. (כמובן שהיו נסים קיצוניים יותר כקריעת ים סוף, וכמותם לא אשכחן כיום, אך האם יש בכך כדי לשלול התערבות אלהית?)
בתודה רבה מראש, ושוב, אני מתנצל אם לא תפסתי נכון את דעתך, קשה לעבור על כל החומר כאן.