תפקיד בעבודת ה’

תודה, בכל אופן אנסה לשאול בצורה קצת שונה, אדם שקשה לו לשבת וללמוד כל היום, אז הוא עובד ולומד דף היומי, ובכסף הוא נותן צדקה, פשוט עושה כמירב יכולותיו מול אדם שיכול לשבת וללמוד שעות והוא מוכשר ומגיע לידיעת התורה וגם הוא עושה כמירב יכולותיו, איזה אדם מוערך בעיניך יותר?, והאם אני אמור לשאוף לצאת כמו האדם השני?, לכאו’ שניהם עושים כמירב יכולותיהם.

מבחינת המאמצים זה אותו דבר. מבחינת התוצאות ייתכנו הבדלים. אם אתה מעריך יותר לימוד מאשר מתן צדקה, אז בתוצאות יהיה הבדל.
כעין זה, ראה בטור 372 על ההבדל בין הערכת אדם לשיטתו לבין הערכת התוצאה האובייקטיבית (לשיטתך).
אני חושב שהערכה כללית לאדם אינה מועילה ולא מוגדרת. יש היבטים שונים וכל אחד נדון לגופו. זה כמו לשאול האם אתה מעריך יותר כדורגל או כדורסל, קדשים או טהרות, פיזיקה או מתמטיקה, היסטוריה או סנדלרות.

הרמב״ם אומר על מצוות הצדקה שצריך להיזהר בה יותר מכל מצוות עשה שבתורה
לכאורא הרי שהיא מעל לימוד כל היום

אז יש ייהרג ואל יעבור על צדקה? ואולי כרת למי שנמנע מלתת? אלו טיעונים שלוקחים צורת ביטוי ברצינות רבה מדיי. כמו כל המצוות שנאמר עליהן ששקולות נגד כל התורה (שש מהן בקונטרס של הרב וולבה), מה שכמובן לא יכול להיות לוגית.

תודה רבה

קראתי את טור 372 כפי הפנייתך, והוקשה לי האם הקב’’ה מצפה ממנו גם לחפצא או רק לגברא. כלומר, אם נניח אדם מאמין בצורה מוחלטת שצריך לחלל שבת כדי לגרום לצביון חילוני (תאורטית), האם כשהוא ישמור שבת פעם בגלל אינטרס חיצוני הוא יקבל ע’’ז גיהנום, או כשהוא יחלל שבת הוא יקבל ע’’ז שכר. וגם אם אינך רוצה להיכנס לדיונים על שכר בשמיים, האם הוא קרוב יותר לקב’’ה?.
או שהקרבה לקב’’ה דורשת גם חפצא של מעשים שמקרבים לטוב.
כמובן אני מדבר בכה’’ג שאין תביעה על צורת השיפוט שלו, כגון תינוק שנשבה.

כאמור, אין לי מושג למה הקב"ה מצפה. תינוק שנשבה לא אמור לקבל גיהינום בשום מקרה ולא משנה מה הוא עושה. אבל גם שכר הוא לא יקבל על כלום (לא על מצוות. אולי על מוסר). אם הוא מאמין במשהו ועושה אותו אז הוא אדם טוב בגברא, גם אם לא בהכרח בחפצא. ושוב, לא משנה מה הוא עושה.