אייר ורעש השמש

הנה, לכאורה צ"ב מה הדמיון והשייכות בין שתי השאלות הללו, הרי בראשית ההשקפה יראה ששתי שאלות שונות המה, ולא קרב זה אל זה כלל, ומה ראה רבינו השואל (שאין ספק שהוא צורבא מרבנן, ולא כאותם ריקים הטוענים שאולי לא היה ת"ח, עפ"ל) לקשור ב' השאלות זו לזו, והוא פלאי.
ונראה לבאר, שהנה לכאורה קושיית השואל הראשונה אינה קושיא כולי האי, שמה קושיא היא זו ששמות החודשים אינו משהו קדוש אלא משהו שלמדו מהגויים, וכי לא יתכן שיהיה אצל הגויים איזה משהו קדוש, (והרי מסתמא יש להם איזה מסורות משם ועבר, וכמו שביאר רבינו הראי"ה בעניין חוקי חמורבי), ועל כן הוסיף והקשה מאותו צדיק שהיה שומע גלגל החמה מנסר, שעניין זה של גלגל חמה הוא פלוגתת חכמי ישראל עם חכמי אומות העולם בגמ' בפסחים צד ע"ב, ומסקינן שם שניצחו חכמי אומות העולם על ישראל, ותימה, א"כ מה טעם הלך אותו צדיק עם אטמים, הרי כבר ניצחו חכמי אומות העולם, וע"כ שלא יתכן שיצא דבר נכון מחכמי אומות העולם, וגם אם ניצחו – אין זה אלא מחמת שהכינו טענות שונות ומשונות שלא ממין העניין, (וכידוע שכך נוהגים בכל העניינים, רח"ל), אך באמת הלכה כחכמי ישראל, (עיי"ש בגיליון הש"ס לרעק"א מה שציין ג"כ כעי"ז), וא"כ חזי' שלא יתכן דבר טוב ונאה אצל הגוייים, והדק"ל מה מצאו בשמות החודשים שבאו מהגויים, ואגב אורחא שאל ג"כ כיצד יזכה לדרגת קדושה כזו, וע"ז השיב לו רבינו בעל אתרא קדישא הדין שמפלפול זה חזינן שכבר יש לו מדרגות גבוהות, וק"ל.

הא דיש לגוים מסורות משם ועבר היינו שחלק ממסורת דידן הגיעה גם אליהם אבל מסורת שאין בידינו הם מנא להו, ושמות חודשים הרי היו בישראל שמות אחרים כגון חודש זיו וירח האיתנים, וכן במחלוקת עם חכמי ישראל מדפליגי מוכח דלית להו מסורת דהא וודאי ליכא למימר דמסורת הייתה ונשתכחה בישראל ונשתמרה בגוים. ואם כן לעולם אימא לך חכמה בגוים תאמין וצדקו דבריהם לעניין גלגל חמה, אבל לידע מידותיו של הקדוש ברוך הוא שבאייר משפיע אור רפואות הוא עניין תורה שהיא מורשה לישראל לחוד.
לכן נראה לי לבאר כוונת הרה״ג השואל באופן אחר, והספק הוא האם רפואה ועבודת השם עירוב פרשיות שנו כאן או רפואה לחוד ועבודת השם לחוד. ואהא אמר, אם איר אני ה׳ רופאך היינו שהרפואה היא חלק מעבודת השם אם כן קשה חדא מניין להו לאומות לידע מידותיו של הקב״ה ועוד קשה על אותו צדיק כיון שמחלתו נגרמה בכח עבודת השם שלו היה לו גם להתרפא בכח עבודת השם כיון שיש רפואה ועבודת השם כחדא והיאך זה שנשתמש באטמי אוזניים גשמיים.
ועל זה השיב לו רבינו בעל אתרא קדישא שמשאלתו שמקשה על הצדיק כיצד נחפז ליטול תרופה גשמית לזרז רפואתו ולא שם מבטחו בקדוש ברוך הוא שיושיענו מצער האוזניים מוכח שאף השואל יודע בעצמו שהיה נכון לסבול צער האוזניים עד שיושיענו הקדוש ברוך וחביבים לו ייסורים, שאם לא כן עד שהוא מדקדק בתועבותיו של אותו צדיק יצא ויבדוק בתועבות עצמו, אלא בוודאי שמדרגת השואל גבוהה לאין חקר עין לא ראתה אשריו ואשרי חלקו.

אשמח למקור לסיפורי הצדיקים הנ"ל