בחירה חופשית

כשאתה כותב על המרכיב החופשי שבאדם, אתה משתמש בדרך כלל בביטוי "רצון חופשי". רציתי לשאול על המינוח: האם הבחירה בביטוי הזה היא בדווקא, לעומת "בחירה חופשית", או שמדובר בעיקר בעניין סגנוני?

אני רגיל יותר לחשוב במונחים של "בחירה חופשית", משום שלכאורה הרצון עצמו יכול להיות דטרמיניסטי והוא פחות שורשי (כדלהלן). אדם נולד עם טבע מסוים: למשל, טבע לאהוב לימוד, חכמה או מעשים טובים, ומתוך כך מתעורר בו רצון ללמוד, להחכים או לעשות טוב. במובן הזה, הרצון אינו בהכרח חופשי. הוא עשוי לנבוע מן הטבע, מן האופי, מן החינוך, מן הנסיבות וכדומה. לעומת זאת, נדמה שמוקד החירות נמצא בשאלה האם האדם נענה לרצון הזה בפועל. האם הוא לוקח את הספר, האם הוא עושה את המעשה המוסרי, האם הוא נותן צדקה לעני. שם, לכאורה, נמצא המגרש של הבחירה.

[כמובן, לא כל פעולה היא חופשית. גם אם יש בחירה חופשית, אין פירוש הדבר שכל פעולה של האדם נעשית מתוך חירות, כפי שהבהרת לא פעם. אבל היא יכולה להיות חופשית לכן אפשר אולי לומר שגם הרצון לעיתים חופשי ולעיתים אינו חופשי. אבל עדיין נראה לי שמוקד החופש שייך יותר לרובד של הבחירה: מה לבחור לעשות, ואולי אפילו מה לבחור לרצות]

אנסח זאת אחרת: מהו הרובד התשתיתי יותר בנפש האדם – הרצון או הבחירה? אני מבין שהנפש מורכבת מרבדים שונים: העשייה חיצונית יותר מן הרגש, הרגש חיצוני יותר מן השכל, וכן הלאה. לכאורה, ככל שרובד מסוים פחות תלוי בגורמים חיצוניים ויותר מופשט, כך הוא פנימי ותשתיתי יותר. העשייה מגושמת יחסית, הרגש כבר מופשט יותר, השכל עוד יותר מופשט ופחות תלוי באלמנטים חיצוניים. אבל נדמה לי שהבחירה נמצאת אפילו מעל הרצון. הרצון הוא כבר דבר מוגדר. אני רוצה דבר מסוים. הבחירה, לעומת זאת, היא עצם היכולת החופשית להיענות או לא להיענות לדבר מסוים – אפילו לרצון עצמו. כלומר, האדם אינו רק רוצה ונמשך לדבר, אלא במובן עמוק יותר גם יכול לבחור כיצד להתייחס לרצונותיו.

לכן שאלתי היא: האם בעיניך יש הבדל מהותי בין "רצון חופשי" ל"בחירה חופשית"? ואם כן, מדוע אתה מעדיף לדבר דווקא על רצון חופשי ולא על בחירה חופשית?