בין ״דבר גדול״ ל״דבר קטן״

שלום רב לכבוד הרב,

ברצוני לשאול על תפיסת עולמו של הרב בנוגע למעמד לימוד קבלה לעומת ההלכה.

כידוע, הרב נוטה להדגיש את חשיבותה של פסיקת ההלכה המעשית כ"דבר גדול". מנגד, מוצאים אנו מקורות המצמצמים את חשיבות העיסוק המעשי לבדו; כך למשל הרמב"ם (במורה נבוכים ג, כ"ו) כותב כי לא ייתכן שהעולם נברא רק כדי שנדע דיני שבועת שומרים או צורת סוכה. לצד זאת, גישת הרב שרואה בלימוד הקבלה "דבר קטן" מעוררת תמיהה, שכן היא נראית כעומדת בסתירה למסורות עמוקים (כגון ה"נפש החיים"), המייחסות ללימוד התורה בכלל – וללימודים עיוניים ופנימיים בפרט – ערך קיומי שחורג מהעיסוק בפרטי ההלכה.

כיצד הרב מיישב את גישתו מול מקורות אלו? מדוע הרב רואה בלימוד התורה התיאורטי ובלימודי הסוד ערך פחות מהעיסוק בפסיקה.