בינה מלאכותית

1. הגדרת המעשה של בינה מלאכותית

לדעתי, אין שום הבדל עקרוני בין מערכת בינה מלאכותית משוכללת לבין שעון שבת או כל מכונה אחרת; בשני המקרים מדובר ב"גולם" שמבצע פקודות פיזיקליות-דטרמיניסטיות. מבחינה הלכתית, הפעלת מכונה כזו תיחשב בדרך כלל כ"גרמא" (גרימה עקיפה), או לכל היותר כ"אשו משום חציו" במקרים מסוימים שבהם הכוח הראשוני נובע ישירות מהאדם.

עם זאת, אכן ישנו חילוק תהומי בין הלכות שבת לדיני נזיקין בהקשר זה. בדיני נזיקין, הכלל הוא ש"גרמא בנזיקין פטור" (בדיני אדם), משום שנדרש קשר סיבתי ישיר ומעשה פיזי של המזיק. לעומת זאת, בהלכות שבת ישנה דרישה של "מלאכת מחשבת אסרה תורה". המשמעות של כלל זה (לפי רש"י ופוסקים נוספים) היא לחומרא: כל אימת ש"נתקיימה מחשבתו" של האדם – קרי, התוצאה שאותה הוא תכנן מראש אכן התממשה, גם אם זה קרה באמצעות כוח חיצוני כמו רוח או מכונה – הוא ייחשב כמי שעבר על איסור שבת. לכן, אדם המפעיל או מתכנת מערכת בינה מלאכותית כדי שתבצע עבורו פעולה בשבת, עובר על איסור, משום שהתוכנית שלו התממשה והדבר נידון כ"מלאכת מחשבת".

אבל כל שאלה בהל' שבת לגופה.

2. עיון, אינטואיציה והכרעה הלכתית

א. האם אלגוריתם יכול לקודד אינטואיציה? התשובה היא לא. אינטואיציה קשורה מהותית להפעלת שיקול דעת חופשי ובחירה לא-דטרמיניסטית. מה שרשתות נוירונים (Deep Learning) עושות כיום איננו חשיבה או אינטואיציה, אלא חיקוי (סימולציה) שלהן. המכונה מקבלת כמות עצומה של דוגמאות ("אימון") ומחשבת סטטיסטית את הקשרים ביניהן כדי לנבא את הפלט הבא, אך היא פועלת ללא שום הבנה משמעותית. כפי שהגדיר זאת הפילוסוף ג'ון סרל במשל "החדר הסיני": למכונה יש סינטקס (תחביר) מושלם, אך אין לה סמנטיקה (הבנה ומשמעות).

מעבר לכך, האינטואיציה שכביכול "מוטמעת" במכונה כלל אינה שלה. המתכנת האנושי הוא שבנה את ארכיטקטורת הרשת, קבע את פונקציית המטרה (Loss function) וסיפק את נתוני האימון. לפיכך, המכונה בסך הכל מחקה את האינטואיציה האנושית שהוזנה לתוכה מראש.

ועדיין יש כאן אינטואיציות, גם אם לא של המכוטנה עצמה. היא מחקה אדם ולכן ניתן לראות אותה כפוסק אנושי.

ב. לגבי הקדושה והחלק האלוקי: אני נוטה להתרחק מניסוחים מיסטיים של "רוח הקודש" כהסבר להכרעה הלכתית. בעיניי, אינטואיציה היא כלי הכרתי-קוגניטיבי לגיטימי ומרכזי, בדיוק כמו שהוא משמש במדע ובמוסר. עם זאת, הכלי הזה נובע מהיותנו יצורים בעלי ממד מנטלי/נפשי (נשמה) ושיקול דעת חופשי. מכיוון שמחשב עשוי ברזל וסיליקון, הוא נעדר לחלוטין את הממד המנטלי הזה, ולכן לעולם לא תהיה לו הבנה אמיתית או "חוש ריח" פסיקתי. אבל כאמור למעלה הוא מחקה אנשים שיש להם את זה.

3. אוטונומיה של הפוסק לעומת המכונה

הנחתך מדויקת לחלוטין. כפי שכתב המהר"ל מפראג ("נתיב התורה", פרק ט"ו), עדיף לפני הקב"ה אדם שפוסק הלכה מתוך העיון והשכל שלו – אפילו אם בסוף טעה – מאשר אדם שפוסק מתוך ספרים באוטומטיות, אפילו אם הוא צודק. יש בהלכה ערך עצום לאוטונומיה, שמשמעותה חובה על הפוסק (שהוא "בר הכי") להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע.

מכונה דטרמיניסטית נעדרת רצון חופשי ומודעות, ולכן אין לה שום אוטונומיה. מכאן נובעת נפקות דרמטית לגבי פסיקה ממוחשבת: פסיקה של מכונה משולה לפסיקה מתוך ספר (ואף פחות מכך),מבחינת האוטונומיה של המכונה עצמה. הסתמכות עליה דומה להסתמכות על ספר, מבחינת האוטונומיה של האדם שעושה זאת.