בעניין דברי ישו

שלום לרב ארצה לשתף דילמה אישית:

לאורך אלפי שנים רדפה אותנו הדת הנוצרית ואני חש תיעוב עמוק כלפי הכנסייה הקתולית והכנסיות הפרוטסנטיות לסוגיהן וכלפי הנצרות כדת ממוסדת בכלל. כל הדוקטורינות שלהם נראות לי טיפשיות ומטופשות (אף כי אצל חלק מהפילוסופים ומהתאולוגים ישנן הצדקות יפהפיות בצורתן אך לא משכנעות כלל). אולם לפני כמה שנים יצא לי לקרוא כתבים נוצריים שמופנים פנימה ולא החוצה, ועוסקים במהות הצו המוסרי הנוצרי, ונדהמתי. כוונתי בעיקר לאוגוסטינוס לקירקגור ולטולסטוי. לאחר מכן הלכתי בחשש רב לקרוא את הברית החדשה וכאשר הגעתי לדרשה על ההר נפעמתי מהכוח המוסרי הרב שבה.

לפני שנתקלתי בציווי הנוצרי הייתי אדם לא מוסרי כל כך, למרות שהכרתי את התנ"ך ואת ספרי המוסר גם שלנו וגם של הגויים ובשנה האחרונה ניסיתי להצמד לטקסט המוסרי של הנצרות מבלי לקבל את התאולוגיה שלה ואת משיחיותו ואלוהותו של ישו. הטענה אותה חשבתי היא ששיטת מוסר הגורמת לי להיות מוסרי בפועל ממש היא בהכרח שיטה טובה יותר משיטות שגם אם אפשר להצדיק אותן תאורטית (כמו הטיעונים כנגד ההפנה את הלחי השנייה שבהחלט מוצדקים) הן לא מניעות לפעולה כלל והרי זו תכלית המוסר. אולם ככל שאני יותר מנסה לבסס את השיטה הזו בחיים שלי אני יותר מגלה עד כמה המוסר של הנצרות דורש את התאולוגיה שלה להצדקתו המעשית שכן רק אם ישו הוא אלוהי השיטה שלו לא מובנת כנאיביות חסרת כוח מוסרי (שעל עצמי אני חווה שיש לה). אבל את התאולוגיה הנוצרית אני לט מקבל בקיצור אני ממש בדילמה שמסרבת לחלוף בכל נושא הנצרות וחבל לי שהמסילת ישרים או הנפש חיים או הרב קוק או אפילו המורה נבוכים לא השפיעו עליי באותו אופן וצורה בכדי שאוכל להפטר מכך. בתקווה שהרב ימצא מוצא