דילמת אותיפרון

גם בשיעורים וגם בטורים העוסקים בדילמה, נקטת כשיטה המחזיקה שישנן עובדות אתיות והן "כפויות" על אלוהים, בדומה לחוקי הלוגיקה (בקירוב). ממילא נאלצת להסיק שגם "עובדות תאולוגיות" הן במעמד דומה (בעקבות הקושיה כיצד יש מצוות הסותרות את המוסר). מתוך כך נראה כי אתה מייחס לאלוהים רצון שהוא בתוך נסיבות: האם להתיישר לעובדות האתיות (ולצוות "טוב") ולעובדות הרוחניות או לצוות היפך הטוב והמטרות התאולוגיות.

1. אם אלוהים הוא קומפיטיבילי לחלוטין לכלל העובדות האלו, איזו סברה יש לנו לחשוב שיש לו בכלל רצון? שהרי הוא תמיד עושה כפי שטבעו מורה לו. למה שלא לומר שהוא גם כפוף לחוקים הללו בכלל ומדובר במעין דטרמיניזם? לשם כך צריך למצוא מקום בו הוא מצווה כנגד המטרות התאולוגיות או המוסריות אלא שאז זו הנחת המבוקש כי מאין לנו לבחון האם זה נעשה בניגוד לעובדות האתיות או התאולוגיות?

   בעודי אני כותב, אני חושב שאולי אפשר לבחון זאת בדילמה בהתנגשות בין שתי הקטגוריות שאז הוא נאלץ להכריע לאיזו קטגוריה לפנות או שיוותר כחמורו של בורידן ללא הכרעה.

2. עצם ההכרעה שלך לכיוון של הטוב כעובדות אתיות מחויבות המציאות, נסמכת על האינטואיציה שלנו. אבל האינטואיציה היא זו שמורה לנו מהו המוסר – זו אותה אינטואיציה שאלוהים טבע בנו. במילים אחרות האינטואיציה מוליכה אותנו רק מחצית הדרך: היא מורה לנו מהו המוסר, אך אינה מורה לנו מה מקורו. אינה מורה האם היא מכיוון שאלוהים הוא המחוקק או דווקא שמדובר בעובדות מחויבות המציאות