האם הסיבה האמיתית לפסילת נשים לעדות אינה מה שחשבנו?

יוסי לא הבנתי למיטב זכרוני זהו דרשא בגמ' שבועות אנשים ולא נשים, ולמאי נפקא מינה הטעם.

בעבר ביארתי שהדרשה הזו במסכת שבועות ("ועמדו שני האנשים" – אנשים ולא נשים) היא דרשה תמוהה ביותר, שלענ"ד מוגדרת כ"מדרש סומך" (כמעט "מדרש פליאה"). היא קשה משני כיוונים יסודיים:
1. ההקשר המקראי: הפסוק "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'" עוסק בבירור בבעלי הדין עצמם, ולא בעדים. כיצד, אם כן, ניתן לפסול מכאן נשים לעדות?
2. כללי הלשון: הכלל הפרשני המקובל בהלכה הוא שהתורה מדברת בלשון זכר אך פונה לזכר ונקבה כאחד ("השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינין/עונשין שבתורה"). המילה "אנשים" בפשטות כוללת בני אדם בכלל, ובאמת אין חולק שאישה יכולה להיות בעלת דין.
קשיים אלו מביאים למסקנה שחז"ל לא גזרו את פסול הנשים באופן לוגי קר מתוך הפסוק. הם באו לדרשה הזו עם סברה והבנה מוקדמת, ותלו את ההחלטה שלהם בפסוק באופן מאולץ למדי – מעין סימון המטרה סביב החץ. אגב, הסברתי לא פעם שכך הוא לגבי כל הדרשות, גם אלו שאינן תמוהות כמו זו. לגבי דרשות דרשינן טעמא דקרא. מה שלא דרשינן הוא רק לגבי דינים שמפורשים בכתוב (וגם שם רק היכא שהטעם אינו מובן מאליו, כדכ' הרא"ש ב"מ צ).

מסתבר שהסברה שברקע הדרשה הזו נבעה מהערכת המציאות של אותם ימים: נשים אז היו סגורות ברובן בבית, חסרות השכלה מינימלית ולא מעורבות בחיי המסחר, הכלכלה והחברה, ולכן היה קושי של ממש לסמוך על הבנתן בניואנסים הללו. וכאן בדיוק נמצאת הנפקא מינה של הטעם, שכן יש אפשרות לדרוש אותו ולהסיק מסקנות לשנות את ההלכה התלמודית בימינו.

זה נכנס להגדרות של שמרנות (ראו סדרת טוריי על אורתודוקסיה מודרנית). אם אתה מחזיק בגישה של שמרנות מדרשית (להבדיל משמרנות פשטנית המקדשת את השורה התחתונה כאילו ניתנה בחלל ריק), ההלכה אינה רק אוסף ציוויים שרירותיים. ההלכה היא עיקרון המוחל על מציאות. אם הסיבה לפסול הייתה חוסר השכלה ומעורבות, הרי שכיום, כאשר נשים הן משכילות, מעורבות ומתפקדות בכל תחומי החיים כמו גברים, הנסיבות השתנו לחלוטין. במצב כזה, המשך פסילתן אינו שמירה על ההלכה, אלא עיוות יסודי שלה.
יש לזכור שהתעלמות מהטעם והתעקשות על הפסול הפורמלי כיום גובה מחיר כבד של עיוותי דין נוראיים: רוצחים שמשתחררים ללא עונש וגזלנים שאינם מחזירים ממון רק בגלל שהעדות עליהם ניתנה על ידי נשים. מי שטוען שצריך להשאיר את המצב הקיים כדי "ללכת על בטוח" (שמא יש טעם עלום אחר לפסול) טועה לחלוטין – שחרור רוצח או גזלן אינו הליכה על בטוח, אלא פגיעה אקטיבית וקשה בצדק ובאמת של התורה.

אני שמעתי שר' שלמה זלמן אויערבך אמר בבית המדרש ובקול שהדבר הראשון שהמשיח יעשה זה שהוא יכשיר עדות נשים
ניגשתי לת"ח שמרו קיצוני שאז היה בבית המדרש וכנראה שמע את ר' שלמה זלמן אומר את זה ושאלתי אותו איך הוא מתמודד כשמרן עם דעת רבו?
ענה לי אני שמעתי 'עכשיו לא'.
😄

אדרבה כיון שהסיפור הזה לא נראה לי שהיה, אבקש מקורות לזה.