הייתכן כי כל תורת המוסר אינה אלא אשליה מתוקה של הרגשנים?

לכבוד כבוד מעלת כבוד תורתו, העמוד הימני, פטיש החזק, דעת את העם ביושר ובחריפות, שר התבונה וההיגיון, הלא הוא הרב הגאון מוהר"ר מיכאל אברהם שליט"א,

שלום רב וכל טוב סלה,

שאלה קטנה שלוחה למעכ"ת. קטנתי מכל החסדים, אך נפשי בשאלתי ומבוקשי עמדי, לאחר שנתפזרו עלי הרהורים שונים בעניינא דיומא, וכשמש בצהריים זרחה תמיהתי למול המאמרים המקובלים בקרב המון העם.

והנה ראיתי בספרים הקדושים, ובפרט מה שכתב רבנו יונה זצוק"ל על משנת אבות (פרק ג' משנה י"ז), וז"ל:

״אם אין דרך ארץ אין תורה״, רצונו לומר, שצריך תחלה לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות.״

והנה מקרוב באו שמועות וסברות, וגם בבית מדרשו של מר שמעתי רמזים, כי העיסוק והטרחה בעבודת המידות, במוסר ובזיכוך הנפש, אינם אלא מילתא זוטרתא, עניין שולי וחסר חשיבות מופרזת, ואינו אלא עיסוק מרובה בהבלי הפסיכולוגיה והרגש המיותרים, דאין בהם ממש של לוגיקה צרופה, ואין שום טעם לעשות מכך "עסק" גדול וטורח יתיר.

על כן אבוא כעני בפתח ואשאלה את פי כבודו:

• מה יענה הרב לדברי רבנו יונה הקדוש? הלוא לפי דברי האחרון, ללא תיקון המידות תחילה, כל התורה והלוגיקה החריפה שבאדם אינן אלא כחרס הנשבר, שהרי התורה אינה שוכנת בגוף שכזה כלל וכלל!
  • ובכלל, מאי דעתו דרבנו שליט״א, האם כל ה"עבודה על המידות" אינה אלא אשליה מתוקה של בעלי המוסר והרגשנים, או שמא יש לראות בה תנאי הכרחי?