המחוייבות שלנו לש״ס
כמדומני שלאחרונה הרב ענה באחת התשובות (לצערי לא הצלחתי למצוא אותה) שאנחנו מחוייבים לתורה שבעל פה, למרות שחלקים ממנה לא ניתנו בסיני ואף נוגדים למה שניתן בסיני, מפני שיש לחכמים סמכות פורמלית. הרב התבסס בזה על שני דברים: הפסוק של ״לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״ והעובדה שעם ישראל קיבל על עצמו את הש״ס. (נראה לי שהרב הוצרך להביא גם את קבלת עם ישראל כי לא כל מה שכתוב בש״ס הורו אותנו בי״ד של חכמים סמוכים, ולכן יתכן שלא נאמר בזה דין לא תסור. אם לא הבנתי נכון, נא לתקן.)
שאלתי היא, הרי בזמן שעם ישראל קיבל את הש״ס אולי האמינו שכל הדינים שבו או לפחות רובם הם מסיני, כפשטות המאמר שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. לכאורה גם חשבו אז (כמו שהמשיכו לחשוב עוד אלפי שנים) שהלכה למשה מסיני פשוטה כמשמעה, וקיבלו את סמכותם של חז״ל כסמכות מהותית, לא פורמלית! אם כן זו קבלה בטעות ולא מחייבת?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אני לא דיברתי על מה שחשבו חכמים דאז, אלא על מה שחשבו המון העם, שקיבלו עליהם לציית לכל מה שכתוב בש״ס ונתנו לו סמכות פורמלית, אפילו לאותם דינים שהתחדשו שלא על ידי הסנהדרין. נניח שהיהודי הממוצע דאז הכיר את המושג של סמכות פורמלית בקשר לסנהדרין, אבל מניין לנו שהוא הבין שהוא לא מחוייב לדינים שנתוספו לש״ס מדין לא תסור, ואעפ״כ החליט לקבל אותם?
אבל אני דיברתי על זה. ההסכמה שבה מדובר היא של החכמים ולא של כלל הציבור.
איך קבלה של חכמים מחייבת את כלל הציבור? חשבתי שההתחייבות חלה מדין נדר, אם מישהו אחר (חכם כפי שיהיה) נודר, זה לא מחייב אותי.
כנראה זו נציגות/הנהגה של מביני דבר.
גם הרמב"ם בחידוש הסמיכה מדבר על הסכמת כלל חכמי א"י.
אם אתה חש שזה לא מחייב אותך – אל תעשה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer