וודאות

1ב. אמנם זו המציאות שלי ואני היחיד שיכול להיות וודאי בה (חברי לא וודאי בכך שאני קיים אולי הוא הוזה אותי) אמנם הטענה "אני קיים\כך אני רואה את המציאות" היא אמת. כלומר הסובייקטיביות הפנימית שלי היא מציאות, קיום, דבר אמיתי וע"כ ההבחנה בקיומי אינה הבחנה במציאות מוחלטת? במציאות כשלעצמה? שממנה נגזרת גם וודאות מוחלטת של 100%?

נספחון:

הפילפול- אדם ספקן, פירוש- שמטיל ספק בכול ולא וודאי בכלום (כך הוא טוען), לעולם יגיד שהוא מסופק על כול נושא. לשאלה "האם אתה וודאי בזה שאתה מסופק או שאתה מסופק בזה שאתה מסופק ויכול להיות שאתה וודאי?" הוא ישיב שהוא מסופק. הרי הוא מסופק בהכול וגם בספק עצמו.
אדם ביחס לנושא מסויים הוא או:
א.ודאי.
ב.מסופק.

הספקן, בהגדרה (אם ההגדרה שלי נכונה), לא יכול להיות ודאי על כן הוא תמיד מסופק.
גם אם הוא מטיל ספק בספקנות שלו- הוא הטיל ספק, על כן הוא מסופק.
הטלת ספק בספקנות מובילה חזרה לנקודת הספק.
הטלת ספק מובילה לספק- תמיד.
אזי- הטענה "אי אפשר לקבוע שום דבר בוודאות" היא או:
א.וודאית.
ב.מסופקת.

אם היא וודאית אז זה בעצם לומר "אני קובע בוודאות שאי אפשר לקבוע בוודאות"- זה לא הגיוני.

אם היא מסופקת אז הקובע בספק וזה מוכרח כי גם אם יטיל ספק בזה שהוא בספק אז הוא חוזר לנקודת ספק (כי הטלת הספק מביאה לספק).

האם הפילפול נכון (מבחינה הגיונית)?

הפלפול לא נכון ולא שגוי. הוא סתם לא אומר כלום. אותו אדם מסופק בכל, כולל בהטלת הספק עצמה. זה הכל. אם תשאל אותו אם הוא בטוח שהוא מסופק הוא יכול לענות לך שלא. גם בזה הוא מסופק.

אז הוא מסופק. זה בדיוק הפילפול. למה לא אומר כלום? זה אומר שהוא לא יכול להטיל ספק בזה שהוא מסופק (כלומר הוא וודאי בזה שהוא מסופק) כי הטלת הספק זה מה שעושה אותו מסופק. למה זה לא אומר כלום?

בנוסף- מה לגבי 1ב.?

הוא מסופק גם בזה. על 1ב אני עניתי ולא הוא. נדמה לי שמיצינו.

השאלות נשאלו עם אקסיומות שגויות.

הרי ברור שאם יש למישהו אקסיומה "אני קיים" אז לא יתכן לסתור זאת.

אבל אם למישהו יש הגדרה של מה זה להיות קיים. ואז הוא בא ושואל האם ה"אני" מקיים את ההגדרה הזו. אז יתכן שיגלה ש"אני לא קיים" כמסקנה.

התשובה של הרב היא לא תשובה על השאלה. כי בשאלה הנחת שיתכן ש"אני לא קיים" מה שנוגד את האקסיומה "אני קיים".

ולכן האמת היא ש "אני" אינו קיים. אך מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, ומכיוון שהוא רואה בקיום מעלה, אז אין לסמוך על מי שטוען שהוא קיים. אלו מילים שלא נובעות ממחשבה אלא מיצר.

הגדרת קיים:
קיים- ישנו,מצוי.
כשמשהו הוא בגדר "קיים" זאת אומרת שהוא נמצא, שהוא ישנו, שיש לו מציאות.
השאלה "אני קיים"? פירושה- האם ישנו "אני"?
דוגמא בשביל שיהיה ברור יותר:
"אמיץ" זה תכונה. זה נתון חיצוני למציאות האדם.
לכן ישנו "אני" בנפרד מהתכונה "אמיץ" אז אפשר לשאול- "האם אני אמיץ?".
אבל "קיים" זה לא תכונה חיצונית שחלה על המציאות זה עצם המציאות.
לכן אין "אני" בנפרד מהקיום- אם "יש אני" אז "אני קיים" כי "אני קיים" פירושו "אני ישנו", "ישנה מציאות כזאת שהמילה "אני" מתארת אותה".
אז השאלה הייתה "האם הרב סובר שמציאותו הסובייקטיבית, תודעתו הפנימית, ה"אני" שלו, זה מציאות, זה קיים (האם הרב וודאי בעצם קיומו) או לא או שהוא סובר אחרת".

העיקרון- בהתחלה הצגת את המושג "קיים" כמושג ריק מתוכן שצריך קודם כול להביא לו משמעות (כמו נעלם או פרמטר במתמטיקה, כמו x) ואז לבדוק אם הוא נמצא ["אבל אם למישהו יש הגדרה של מזה להיות קיים. ואז הוא בא ושואל האם ה"אני" מקיים את ההגדרה הזו."] אולם אין הדבר כן כי למילה "קיים" יש משמעות שהיא (על פי מילוג)- חי,נמצא הווה,יש.

אח"כ הסברת את המושג "קיים" כאיזהו מעלה (שמעלה זה- תואר, תכונה שנמצאת במציאות כלשהי והיא משובחת\משבחת אולם אינה המציאות שהמעלה מיוחסת לה ובאמת היא מושג בפני עצמו שיכול להיות שישנה במציאות כלשהי ויכול להיות שאינה במציאות כלשהי) ["ומכיוון שהוא רואה בקיום מעלה"], כלומר ישנו "אני" ואח"כ צריך לבדוק האם המציאות הזו שנקראת "אני" היא בגדר "קיימת" שזה (ע"פ הפוסק האחרון) נתפס כמעלה בעיני אנשים.
גם זה לא נכון כי "קיים" זה לא מעלה או תכונה (ההבדל בין מעלה לתכונה זה שמעלה זה תכונה חיובית ותכונה זה לא בהכרח חיובי) אלא מציאות לכן השאלה היא לא "האם הרב מייחס לעצמו את מעלת הקיום ומכניס עצמו לקבוצה של האנשים הקיימים?"
אלא (כמו שכבר הוסבר) "האם לדעת הרב המושג "אני" זה מציאות,קיום,דבר שישנו או לא?"

בנוסף- אתה לא יכול לקבוע ש"האמת היא ש"אני" אינו קיים." כשהמושג "קיים" הוא מושג חסר משמעות (בשבילך) וצריך להגדירו ולהסביר מה הוא מייצג["אבל אם למישהו יש הגדרה של מה זה להיות קיים. ואז הוא בא ושואל האם ה”אני” מקיים את ההגדרה הזו. אז יתכן שיגלה ש”אני לא קיים” כמסקנה."] כלומר- מישהו צריך להגדיר מה פירוש המילה "קיים" ורק אח"כ לבדוק אם אפשר לומר שהוא קיים.

איבדתי אותך לגמרי. אתה מאריך ולא מסביר כלום ושם בפי דברים שלא אמרתי.
אם יש לך שאלה כלשהי (לא הצלחתי להבחין בזה), נסח אותה בקצרה ובבהירות. אל תגיד לי מה אמרתי. תשאל מה שיש לך לשאול.
שתי הערות מתוך מה שכן הצלחתי להבין כאן:
1. קיום אינו תכונה. זו אמירה על הדבר עצמו ולא על תכונותיו. כתבתי זאת לא פעם.
2. לא צריך להגדיר מושג לפני השימוש בו. כל עוד הוא מובן זה בסדר גמור. אחרת אין לדבר סוף (שים לב שלא הגדרת את 'ישנו' ואת 'נמצא', והשתמשת בהם בהגדרת הקיום).

סליחה על החוסר בהירות. בתגובה הייתה למה שהגיב "הפוסק האחרון"

*התגובה

אה, סליחה.