זוהי המלחמה הכי פחות מאיימת?

אתה מכניס לתמונה את הרוחות בארה"ב? וכמובן את המנהיגות הפוליטית, הדיפלומטית, הביטחונית והצבאית, האקדמית, המשפטית, התקשורת ועוד…? את הרוח הג'יהדיסטית ערבית-מוסלמית? את מצרים וירדן לטווח הקצר-בינוני-ארוך? ושוב, את אירן ושלוחותיה?

אם כן, ממש מעניין אותי להבין איך אתה רואה את המערכה הכוללת כי היא כמובן בעלת משמעות על סדרי העדיפויות בניהול חיינו כאן.

*את התוכנית האיראנית לחיזוק שלוחותיה?

שכחת גם את מתקפות החייזרים על מאדים, את תוכניות זקני השדים והאיחוד האירופי, ואת סמאל. אה, וגם השסע החברתי, הבעיות הכלכליות, תאונות הדרכים ומחלות זיהומיות.
ועוד לא דיברתי על כך שגיוס בני הישיבות לא יפתור שום דבר מהבעיות שהעלית. רוב הדברים לא קשורים לכמות החיילים שעליה התנהל הדיון. זהו. מיציתי.

א. התייחסתי למשפט הזה עצמו בלי ההקשר של הטור.

ב. מה נחשב תסריט בדיוני? זו הזמנה להכיר את האויב, איפה אנחנו- ולפחות להשאיר שאלות פתוחות.

גם התסריט של שמחת תורה היה נראה לכל מערכת הביטחון (כולל ראש הממשלה) לבידיוני- למרות ההתרעות. גם ההזהרות של בריק ומרדכי קידר על מלחמה אזורית נשמעו בדיוניות ועכשיו פחות.