חברת לומדים

מעבר לשאלה של יחסי חרדים-גיוס, מנקרת בי שאלה קשה:

האם המודל של לימודים בכולל, במתכונת המתקיימת – לכל הפחות להלכה – היום, לכל תלמיד שמסיים את הישיבה, הוא לא גזירה שאין רוב הציבור המשתתף בה יכול לעמוד בה?

המאמץ הנדרש ללימודים מהסוג הזה, עם החומר הזה, במשך שעות ארוכות, לאורך עשרות שנים, אם היינו בוחנים אותו מראש, לאיזו מסקנה היינו מגיעים מבחינת אחוז הלומדים שיחזיקו מעמד בו? 10%? 15%? איך אפשר לדרוש מכו-ל-ם, מכל בוגר ישיבה, לקיים מתכונת של מאמץ אינטלקטואלי שלא מתאים לרוב המכריע של בני האדם? ואם תימצי לומר, הנה, אנחנו רואים בחוש שהדבר קיים, אומר, שהדבר לא קיים, רובם המכריע של הלומדים הפורמליים, ממסמסים את יומם בהתעסקויות צדדיות, חלקם התעסקויות שאין להם קשר לתורה ויהדות, וחלקת בסובלימציה של חוסר יכולת להיות גדול הדור, ואפילו לא בינוני הדור, בהמצאת כל מיני חומרות וגימיקים אברכיים, שאין בינם לבין לימוד ולא כלום.

מישהו אחראי, נותן את דעתו לכך בכלל, או שהדעת מוסחת על ידי המאבק לאי גיוס?