חולק על הגמרא לחומרא
ת״ח שסובר שמשהו אסור מדאורייתא אף שהגמרא מתירה, בין שהייתה בזה מחלוקת והוכרעה להיתר, למשל סובר שאורז מין דגן לעניין חמץ, או שלדעת כולם מותר, למשל סובר שהשוחט בשבת שחיטתו פסולה, האם חובתו לנהוג כדעת עצמו. כשחולק עם הגמרא ממש בדין ולא בענייני מציאות.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
1 Answers
מאד לא סביר שיש חובה. מעת שהוכרעה ההלכה זו ההלכה. האם יש עניין? ייתכן שכן, אבל רק לחומרא. יש גם צד שיהיה אסור "כדאי היית לחוב בעצמך שהטית כדברי ב"ש".
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
זו ההלכה כי יש סמכות פורמלית מכח קבלת הציבור, איך קבלה כזו יכולה לפטור את אותו ת״ח מחובה לפי דעתו?
אם קבלת הציבור קובעת את ההלכה אז זה אותו דבר. ההנחה היא שקבלת הציבור מחייבת כפרשנות לתורה, כמו סנהדרין. אמנם יש מקום לחלק מסנהדרין שכאן אולי יש יותר עניין להחמיר כדעתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer