טיעון שלא ניתן להיכשל

בנוגע לחלק הראשון של השאלה- לא הבנתי מה ההבדל בין חוקי הקוונטים לבין "חוק הכיסאות הכחולים" שהמצאתי? ההבדל הוא החוקיות של חוקי הקוונטים? זאת אומרת- שבחוקי הקוונטים יש הסתברויות וחוקים, לא כמו חוק הכיסאות הכחולים שפשוט הנחתי שיש כיסא כחול וזה כל החוק. שבעצם חוק הכיסאות הכחולים הוא לא באמת חוק עם חוקיות אלא סתם קביעה שהדבקתי לה תווית, זה חוק ללא חוקיות- שזה חסר משמעות. זה הכוונה?
ובנוגע לחלק השני של השאלה של הסיבתיות- התכוונתי לסיבתיות ולא לטעם המספיק, הסיבתיות בפני עצמה לא נשברת בעקבות זה? (הבנתי מה שאמרת בנוגע לאינטואציה שלא ניתנת להפרכה, אבל זה לא פשוט הוכחה מוחצת לזה שהאינטואיציה טעתה?)
תודה.

מה שאתה ממציא הוא אד הוק. הוא גם לא מנבא כלום. אם היה לו הכרח, כלומר לא היה הסבר אחר אפשרי, אז הייתי מקבל.
לא הבנתי את שאלותיך האחרונות.

בנוגע לשאלה הראשונה:
מה הכוונה הכרח שהיה גורם לכך שהייתה מקבל? איזה חוק היית מקבל? בדוגמא של הכיסאות הכחולים, האם זה לא הכרח שאם יש כיסא כחול שהיה קיים ללא סיבה זה לא הכרח שיש לו טעם שיקבע שהוא כחול בגלל החוק הזה?- אבל אז שוב חזרנו לנקודה שיוצא שלהכל יהיה טעם ואין באמת אופציה להעמיד את הטיעון, בעצם מה ההגדרה חוק שהוא הכרח?- כי אם החלטנו שלהכל יש טעם נהיה חייבים לנמק כל תופעה בטעם כלשהו כך שאין באמת אפשרות כזו שיהיה משהו ללא טעם. או שהדוגמא של הכיסאות פשוט לא קשורה למציאות וחוק כזה שהוא חסר תוכן פשוט לא חוק אלא סתם קביעה חסרת פשר?

השאלה השניה:
הייתה האם חוק הסיבתיות לא נשבר בעקבות תורת הקוונטים? אני לא מתכוון לעיקרון הטעם המספיק אלא אל הסיבתיות הקלאסית. אני מבין שהאינטואיציה דורשת סיבתיות אבל תורת הקוונטים לא הוכיחה שהאינטואיציה טעתה? כמו שאריסטו טעה שמסות גדולות נופלות מהר יותר אולי כך גם האינטואיציה של הסיבתיות לא נכונה.

בנוסף, האם יתכן שבאמת יש בתורת הקוונטים משתנים חבויים שעוד לא גילינו אותם? נראה לי אבסורד המחשבה שפשוט דברים קורים בלי סיבה…
יש סיכוי כזה או שכבר בדקו והפירוש המקובל הוא הנכון?
תודה.

קשה לי לנהל את הדיון הזה. אתה שואל איך אני קובע איזה חוק מדעי מסביר את המציאות? למה זה משנה? ההנחה של עקרון הסיבתיות והטעם המספיק היא שצריך להיות חוק כזה. מעבר לזה אני טוען שביסוד החוק צריכה להיות יישות ש'חוקקה' אותו. זה הכל.
ברור שתורת הקוונטים חורגת מהסיבתיות הקלסית. מה השאלה? אבל הסברתי לא פעם שהיא לא פורכת את עקרון הסיבתיות. האופי הקוונטי של העולם עצמו הוא הסיבה למה שקורה. סתם עולם עם ואקום כל התעלולים הללו לא היו קורים. זה עצמו חוק טבע שמהווה סיבה. וכעת אני שואל מה היישות שביסוד האופי הקוונטי הזה. זאת ללא שום קשר לשאלת המשתנים החבויים.

אני אנסה להסביר את עצמי,
אם קיים משהו שנראה שאין לו טעם (כמו הכיסא הכחול שפשוט נמצא ללא טעם),
האם הכיסא הזה "ישבור" את עיקרון הטעם המספיק? או שלא באמת ניתן לשבור את עיקרון הטעם המספיק (בהתאם לחוק הכיסאות הכחולים- נוכל להגיד שיש חוק שקובע שכיסא שקיים מעצמו כחול אוטומטית- ושביקום אחר החוק הזה היה שונה כך שהחוק שהכיסא הוא כחול זה הטעם).
הבעיה שאנחנו מוציאים כל דבר שיכול לערער את עיקרון הטעם המספיק, ואנחנו יכולים לעשות אד-הוק לכל תופעה חסרת טעם וככה להיפטר מהבדיקה של עיקרון הטעם המספיק ביחס למציאות.
אני מבין שזה בנוי על אינטואיציה ולכן לא ניתן להביא הוכחה לערער את זה, אבל מה עם האינטואיציה הזאת טועה? כמו שאריסטו טעה שחשב שגופים כבדים נופלים מהר יותר..
אז בעצם השאלה זה איך עיקרון הטעם המספיק יכול ליפול? איזה תרחיש יוכל לערער אותו אם על כל דבר אפשרי נוכל להגיד שהיקום הוא הטעם שלו באופן עקיף.
אני שואל את זה כי מרגיש לי שאם נוכל להגיד על כל דבר חסר טעם- שיש לו טעם, כל הטיעון חסר משמעות כי מראש הנחנו שלהכל יש טעם בלי אפשרות לבחון את האינטואיצה שלנו שאולי טועה כאן.

אני מקווה שניסחתי ברור את השאלה.
תודה.

ניסחת בהחלט ברור. תשובהתי שאכן שום דבר לא משנה את זה. אם לא תגלהנ סביבה או טעם אומר שעדיין לא גילית. ומה אם אני טועה? אז אני כנראה טועה. מה אתה רוצה שאעשה עם השאלה הזאת? שאחליט שאני טועה סתם כי אולי אני טועה? ואולי איני טועה?

בנוסף, באחד הדיונים שלי עם הNotebookLM שלך, הוא רשם לי בצדק שחוק הוא לא הסיבה להתרחשותם של דברים. הכדור לא נופל בגלל חוק הכבידה, הוא נופל בגלל כוח הכובד…
אז איך ניתן "להפיל" את ההתרחשיות של החלקיקים על חוקי הקוונטים שהם בעצמם רק מתארים את המציאות, חוקי הקוונטים פשוט מתארים לי איך החלקיק מתנהג- והוא מתנהל בצורה של חוסר טעם וסיבה.
להגיד שחוקי הקוונטים הם הסיבה להתרחשויות המוזרות של החלקיק זה לא כמו להגיד שהכדור נפל בגלל חוק הכבידה? זה לא פשוט חסר משמעות כי החוק רק מתאר את הפעולה ולא זה שמבצע או גורם לה..
תודה.

בנוגע לתגובה האחרונה- ניתן להגיד שהחוקים רק מתארים את האופי הקוונטי של היקום- ושהוא מהווה את הטעם.
אבל עדיין נתקענו עם הבעיה הראשונה- שניתן להגיד את זה על כל דבר כך שאין באמת משמעות לטיעון כי מראש הנחנו שהוא נכון- כי כל מה שלא נכון נדביק חוק ונפיל את חוסר הפשר של הדבר על החוק.
כיסא כחול ללא טעם? יש לו טעם- הוא כחול כי כל הכיסאות חסרי הסיבה הם כחולים…
מראש הנחנו שהטיעון נכון על פי אינטואיציה שיכול לתעתע בלי אפשרות לבדוק אותו כנגד המציאות.

קרא שוב את תשובתי. נראה שסיימתי.

אני חושש שלא הבנתי אותך…
אתה אומר שחייב להיות טעם ולכן לכל דבר יש טעם, ואם נראה שאין טעם- בעצם יש טעם שהוא אופי המציאות?
זה לא לוקה בהנחת המבוקש? אני מניח שלכל דבר יש טעם בלי אפשרות לבדוק את האינטואיציה למציאות?

אתה רואה בזה טענה אמפירית מדעית והסברתי כמה פעמים שהיא אינה כזו. אז למה לדעתך היא צריכה אישוש אמפירי? גם קיומו של אלוהים אינו ניתן לאישוש אמפירי. זה טיבה של פילוסופיה, אחרת היא הייתה מדע. כך הנחת הסיבתיות גם היא לא ניתנת לאישוש מדעי אמפירי ובכל זאת מקובלת כהנחה מדעית. איני מבין לאן הולך הדיון הזה.
ומה הקשר בין טענה שלא ניתנת לאישוש מדעי לבין הנחת המבוקש. איני מנ יח את המבוקש אלא מניח את עקרון הטעם המספיק. אם הייתי מבקש להוכיח אותו זו הייתה הנחת המבוקש. זהו, באמת סיימתי.