כתות ועדות ביהדות

Question

שלום הרבמבלי להיכנס לפרטים בענייני כל כת וכת או עדה, יש לפעמים מחלוקות בתוך המסורת היהודית. יש ויכוחים משמעותיים למשל מול השומרונים(שטוענים שהם מעשרת השבטים), יש את הצדוקים והקראים עם התנהלות משלהם, ויש את קהילת "ביתא ישראל" שהגיעה עם מנהגים שונים משאר ישראל...מבחינת חזית רחבה ברור שהמסורת הרגילה אמינה יותר ולכן מהבחינה הזו ברור שהיא עדיפה. לצורך הדיון נשים לרגע את הנתון הזה בצד.1.האם לדעתך יש עניין כלשהו בויכוחים מי קדום ואותנטי יותר מבין כל המסורות הללו בכל עניין ועניין? או שכל אלו ויכוחי סרק ומה שמשנה זה רק מה שהוחלט מבחינה פורמלית? כלומר ברור שהסנהדרין והאומה עבדו לפי ההלכה של חז"ל, ולכן לכאורה לא משנה מה היה לפני. מה שמשנה זה מה הם החליטו...2.האם יש הבדל בעניין זה בין הלכה לבין עצם המסורת? למשל השומרונים לא מקבלים בכלל את ספרי הנ"ך ויש להם נוסח שונה של התורה עם 6000 הבדלים. האם כאן יש ערך כלשהו להחלטת הסנהדרין והחכמים? או שפשוט הולכים לפי החזית הרחבה?האם שם יש מקום ל

מיכי · Accepted Answer

לשאלתך הראשונה, איני חותר לחשוף את מה שהיה בעבר, ולדעתי אין שום חשיבות הלכתית לוויכוחים ההיסטוריים מי קדום ואותנטי יותר. כתבתי פעמים רבות שהמחויבות להלכה אינה פונקציה של האותנטיות ההיסטורית שלה, כלומר של השאלה מה נמסר במדויק למשה בסיני. ההלכה נקבעת על ידי הכרעת המוסד המוסמך והחכמים ולא על פי האותנטיות של המסורות. התורה ניתנה כחומר גלם על מנת שנפרש ונעצב אותו, ועל דעת כן הקב"ה נתן לנו אותה.

מכיוון שההלכה היא מערכת נורמטיבית (חוקית) ויש בה סמכות פורמלית, ברגע שסנהדרין או התלמוד (שקיבל את סמכותו מכוח קבלת כלל ישראל) הכריעו ופירשו, פסיקתם היא התורה שמחייבת אותנו. לכן, גם אם נניח מבחינה מחקרית-היסטורית שכת כזו או אחרת, כמו הצדוקים, שימרה פרקטיקה עתיקה יותר, אין לכך שום משמעות נורמטיבית עבורנו. המערכת קבעה את הכללים וההכרעות, והן אלו שמחייבות.

לגבי קהילת "ביתא ישראל" (יהודי אתיופיה), המצב שונה. העובדה שאצלנו פוסקים אחרת לא מחייבת אותם, שכן הם לא היו שותפים לפיתוח ההלכתי של תורה שבעל פה (בגלל הניתוק הגיאוגרפי) ולכן אינם מחויבים לו. הם פועלים על פי המסורת שהתגבשה אצלם כקהילה, בדיוק כפי שאנו פועלים על פי המסורת שהתגבשה אצלנו.

לשאלתך השנייה, התשובה היא חד משמעית כן: יש הבדל תהומי בין הלכה לבין עובדות, היסטוריה ואמונות. בעוד שבהלכה (נורמות) יש לחכמים ולסנהדרין סמכות פורמלית לחוקק ולפרש, הרי שביחס לעובדות אין לאיש סמכות. סנהדרין לא יכולה לקבוע את המציאות, ולכן אם חכמים קובעים עמדה לגבי עובדה היסטורית או מציאותית שאינה נכונה, אין שום סיבה לקבל זאת מכוח סמכות.

לכן, כשהדיון מול השומרונים נסוב על שאלות עובדתיות – כגון איזה טקסט הוא האותנטי, האם ספרי הנביאים ניתנו ברוח הקודש, או מה קרה בהיסטוריה – החלטות של סנהדרין אינן רלוונטיות כלל. עובדות נבחנות רק לפי השאלה האם הן אמיתיות או לא. כאן בדיוק נכנס הטיעון ששמת בצד בתחילת דבריך: "החזית הרחבה". כדי להכריע בשאלות עובדות והיסטוריות אנו נשענים על אמינות המסורת. בעוד שהמסורת שלנו עברה בחזית רחבה מאוד ורבים עסקו בה ולמדו אותה, מסורות כיתתיות עברו בקבוצות קטנות ומבודדות, ולכן המסורת שלנו אמינה וסבירה הרבה יותר. באשר לנוסח התורה, אנו מסתמכים על הבסיס ההיסטורי הרחב, ופוסקים על פי כללים של רוב הספרים שבידינו כדי לקבוע את הנוסח, למרות שברור שייתכנו פה ושם חריגות או שיבושים מקומיים.

📚 טורים קשורים

• טור 624 – על מסורת ודינמיות: ג. בין מסורת עובדתית לנורמטיבית
• טור 166 – תפקידו של הקונטקסט בפסיקת הלכה: מבט על הסבר אקדמי וטיעון הלכתי

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

כתות ועדות ביהדות

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

השאר תגובהלבטל

לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

השאר תגובהלבטל