חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

לא אפשר

שו"ת › קטגוריה: הלכה › לא אפשר
עמיר חוזה שאל לפני יום 1 (21/11/2026 20:35)

שלום הרב, קראתי את מאמרך לגבי סרטים לא צנועים ורציתי לשאול איך אתה מגדיר את המושג לא אפשר, האם מדובר בטורח גדול או כל טורח שהוא כבר מכניס אותי לגדר לא אפשר. בנוסף האם לדעתך יש היתר רק בלא אפשר ולא מכווין או גם באפשר ולא מכווין? ואני כבר מנצל את ההזדמנות לשאול כי זה קשור בנושא, מסדרת השיעורים שלך על כללי המלאכות אתה מציע שם סברה לאמר שכשמדובר בפסיק רישא המעשה הראשון נקשר לשני והם חשיב כמעשה אחד, האם אתה סובר כך להלכה או שלדעתך צריך להסביר פסיק רישא בדרך אחרת?


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 22 שעות (22/11/2026 00:09)

הסברתי שם שהראשונים כבר עמדו על כך וכתבו בניגוד לתפיסה הרווחת אצל רבים שהמושג "לא אפשר" בהקשר של "אינו מתכוון" איננו גדר של אונס. הכלל הזה (שמקורו בסוגיית פסחים כה ע"ב ובבא בתרא נז ע"ב) איננו בא לומר שמותר לעבור עבירה משום שאתה מוכרח לכך, אלא תפקידו הוא בירור המוטיבציה והכוונה של האדם.

כאשר עומדות בפניך שתי דרכים חלופיות שוות לחלוטין להגיע למחוז חפצך, ואתה בוחר דווקא בדרך שיש בה איסור (כגון ריח עבודה זרה או מראות אסורים), הבחירה הזו עצמה מוכיחה שאתה מעוניין באיסור, ולכן זה נחשב "קא מכוון" ואסור. לעומת זאת, כאשר הדרך החלופית כרוכה בטורח או בקושי כלשהו – אפילו טורח קל (כגון דרך ארוכה ומעט יותר מכבידה) – הבחירה בדרך הקצרה מוסברת ברצונך הלגיטימי לחסוך בטרחה, ולא ברצון לצרוך את האיסור. ממילא מתברר שאינך מתכוון לאיסור, וזה נכנס לגדר "לא אפשר ולא קא מכוון" שמותר.

לכן כל קושי או טורח כלשהו כבר מכניס אותך לגדר "לא אפשר". ביישום לצפייה בסרטים: "לא אפשר" אין פירושו שאתה אנוס לצפות בסרט, אלא שאם החלטת שברצונך לצרוך את היצירה המסוימת הזו (בשל עלילתה או ערכה התרבותי והבידורי), אינך יכול לראות את הסרט המסוים הזה בלא אותן סצנות; סרט אחר אינו מהווה תחליף שקול, וקיומו אינו הוכחה שבחרת בסרט זה כדי ליהנות מהאיסור.

להבנתי, ההיתר ההלכתי קיים אך ורק במצב של "לא אפשר ולא קא מכוון".

במצב של "אפשר ולא קא מכוון", ההלכה נפסקה לאיסור (כרבא בפסחים כה ע"ב, וכפי שעולה מדין "ליכא דרכא אחרינא" בבבא בתרא נז ע"ב). הטעם לכך פשוט: אם עומדת בפניך חלופה נקייה לחלוטין ללא כל טורח או קושי (למשל, אילו הייתה קיימת גרסה של אותו סרט עצמו ללא הסצנות הבעייתיות הנגישה באותה מידה, או דרך חלופית שאינה ארוכה יותר), הרי שעצם הבחירה במסלול שיש בו איסור מעידה כשלעצמה על כוונה או נחשבת להנאה אסורה במודע. לכן, במצב שבו "אפשר" ללא כל מניעה וקושי – אסור. בעצם זה אומר שכל היכא שאפשר הוא מכוון. יש לדון אם יש לי אינדיקציה אחרת שהוא לא מכוון.

הסברה שפסיק רישא מחבר את הפעולה המותרת והתוצאה האסורה לכדי "מעשה אחד" (סברה המבוססת על דברי ה'קובץ שיעורים' ושיטת הראבי"ה/הרי) הוצגה בשיעורים כאחת האפשרויות הלמדניות. דרך זו נועדה לבאר שיטות ראשונים (כגון שיטת התוספות שפסיק רישא דלא ניחא ליה אסור, או את הדיון בדין "אופן אחר"), שלפיהן אם הפעולות מותכות לפעולה אחת, הכוונה למעשה המותר הופכת הלכתית גם לכוונה לחלק האסור.

אולם אינני סובר שזהו ההסבר המרכזי והנכון לפסיק רישא. ההסבר הסביר יותר (שאותו פרסתי בטור 325 – ספק אונטי ואפיסטמי ד: ספק פסיק רישא, בספריי ובסדרת השיעורים) הוא שהכוונה בהלכה אינה נדרשת כדי לייצר אשמה, אלא כדי לקשור ולייחס את הפעולה או התוצאה לאדם המבצע. כשאדם פועל ב"אינו מתכוון", התוצאה האסורה אינה נחשבת כפעולה שלו אלא כדבר שנולד מאליו.

ממילא, בפסיק רישא – היות שהתוצאה נובעת בהכרח ובוודאות ממעשיו – הוודאות משמשת כמנגנון קישור חלופי (במקום הכוונה) שמחבר הלכתית את התוצאה אל הגברא העושה. אין צורך להניח פיקציה מושגית שלפיה גרירת ספסל וחריצת חריץ הן פיזית או מהותית "מעשה אחד", אלא די בכך שהתוצאה ההכרחית נקשרת אל האדם ומחייבת אותו בדיוק כפי שהייתה נקשרת אליו אילו התכוון אליה.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה