לימוד מתמטיקה ופיזיקה

הטעות הבסיסית ביותר בשאלה שלך נעוצה בהנחת המוצא: אתה מודד את הערך של לימוד מתמטיקה ופיזיקה רק דרך החור של הגרוש – כלומר במונחים של תועלתנות, פרקטיקה, ו"מה זה יעזור לעולם" (או לייצור טכנולוגיה וכסף). אני חולק על ההנחה הזו מכל וכל.

יש ערך עצמי בידיעת חכמה ובהבנת העולם, ללא שום קשר לשימושיות או לתועלת הטכנולוגית שלה. העיסוק במתמטיקה ופיזיקה הוא הרחבת הדעת והעמקתה, וזהו לימוד לשמו. אני נוהג להביא בעניין זה משל על סיני עני שקיבל שתי פרוטות; באחת קנה לחם ובשנייה פרח. כששאלו אותו מדוע לא קנה שתי פרוסות לחם, ענה: את הלחם קניתי כדי לחיות, ואת הפרח קניתי כדי שיהיה לי בשביל מה לחיות. התועלתנות והפרקטיקה הן הלחם – האמצעים שמאפשרים לנו לחיות. החכמה (והפילוסופיה, והמתמטיקה) היא הפרח – המטרה שלשמה אנחנו חיים.

לגבי הטענה שאם הבינה המלאכותית עושה זאת טוב ומהר יותר אז אין טעם לאתגר את השכל – הרשה לי להשתמש במשל שאני נוהג לתת בהקשר זה. חשוב על ספורטאים שמתאמנים ומוציאים את נשמתם כדי לרוץ מאה מטרים ב-9.8 שניות. הרי כל ברדלס מצוי עושה זאת בארבע שניות. האם קיומו של הברדלס הופך את הריצה האנושית לחסרת ערך? ודאי שלא. בני אדם מוצאים בזה משמעות אדירה כי עבור אדם זהו הישג עצום. באותו אופן, זה שמחשב או תוכנת AI פותרים חידה מתמטית ברבע שנייה, לא הופך את האתגר האינטלקטואלי האנושי לחסר משמעות. גם אם הבינה המלאכותית תעשה עבודות טוב יותר מאיתנו, בני אדם עדיין ימצאו משמעות וסיפוק בפיתוח היכולות השכליות שלהם ובהבנת העולם. ולדעתי זו לא רק פסיכולוגיה אלא ערך של ממש. גם מצד עצמו וגם כעזר לחשיבה בתחומים אחרים (כולל התחום התורני).

באשר להשוואה בין לימוד מתמטיקה ופיזיקה לבין שינון של "הארי פוטר" בעל פה או להיות מחשבון אנושי, חישוב טכני ושינון הם פעולות מכניות, ובהן המחשב אכן מייתר אותנו. אבל מתמטיקה ופיזיקה אינן רק חישוב; הן דורשות חשיבה, הפשטה, אינטואיציה והבנה (סמנטיקה) – דברים שלמכונה פשוט אין. אלו דברים בעלי ערך ולא רק אתגר.