מלמול תהילים

האם יש אינדיקציה או סברה טובה לחשוב שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה ומלמול בתום לב ומכוונה לעבוד את ה' עולה לרצון?
זאת שאלת המשך אבל גם שאלה כללית. למשל אדם שמקפיד על איסור שגוי או מניח תפילין פסולות וכיוצ"ב.

נראה לי ברור שכן. כוונות טובות הן דבר בעל ערך, ואני מניח שגם הקב"ה מעריך זאת. המעשה כשלעצמו הוא חסר ערך. זה כמו החילול בחליל של הרועה של הבעש"ט. בחסידים מרחיקים לכת וטוענים שהוא יצא יד"ח תפילה. זו כמובן שטות. אבל זה בהחלט מעשה בעל ערך.
במאמרי על חומצת לימון בפסח עמדתי על שני קטעים משו"ת של הבן איש חי שבהם הוא מדבר על קהילת בגדד שהניחו תפילין פסולות מזה דורות, וטוען שהם לא בגדר קרקפתא דלא מנח תפילין, ועוד מקרה דומה.

באגרת התשובה של רבינו יונה הוא אומר שכל אדם צריך ללמוד תורה או לכל הפחות לקרוא תהילות. לפי דבריו נראה שיש לזה לפחות ערך של תורה בחפצא גם אם הוא נמוך. אולי לא במקרה שרבי יהודה בן הרא"ש היה זה שחילק את ספר תהילים לקריאה שבועית וחודשית (השפעתו של רבינו יונה על הרא"ש ובניו היא מן המפורסמות)
לדעתי, יש גם ערך רוחני של תפילה בקריאת תהילים שבו האדם הולך עם אלוהים יד ביד בגלים ובמשברים של המציאות (בלי קשר לשאלה של השגחה פרטית אקטיבית או פסיבית). הדבר יוצר קשר בין האדם לאלוהים שאיננו רק מחויבות אנליטית של האינדיבדואל הרציונאליסטי השומר מצוות בגלל הכרת הטוב שלו לאלוהים. האדם חי עם אלוהים ומכוח זה דבק בתורה ובמצוות. הוא אוהב את אלוהים ולכן שומר תורה ומצוות למרות המשברים והגלים שהחיים מציפים אותנו. יש בזה דימיון לחיים זוגיים שבהם המחויבות של האדם לאשתו ולרצונתיה אינם נובעים רק מהמחויבות המשפטית המוגדרת בכתובה. הוא חי איתה ולכן הוא דואג לכל הדברים גם אם הם לא כתובים במפורש במסמך משפטי (ואולי זה המקור לחסיד של מסילת ישרים שעושה רצון בוראו גם אם זה לא כתוב במפורש בהלכה).

לשואל הנכבד
למה סתם להעליל על הרב עובדיה

https://www.google.com/amp/s/www.kikar.co.il/_amp/haredim-news/434364