מנהג בני ברק

שו”תקטגוריה: עיון תלמודימנהג בני ברק
י' שאל לפני 6 שנים

שלום וברכה וחג שמח!
 
בשיעור לפני שבוע הזכרת כי יש מספרות בבני ברק שמופיעה בהם מודעה, בה נכתב כי בעת התספורת יש לכוין לקיים ל”ת של ‘בל תקיף’, ‘בל תשחית’, ‘בל תלין’ ועוד, סה”כ כ14 מצוות, רובן ל”ת. ביטלת מנהג זה, ואמרת כי אין עניין לכוין במצוות ל”ת.
 
ראשית, רציתי להביא כי כבר בשער המצוות למהרח”’ו מביא לכוין בתספורת. וז”ל בהקדמה: ”בעת שמסתפר שערות ראשו, לא די לו במה שלא ישחית הפאות, אבל צריך שיכוין שהוא מונע עצמו מלהשחיתם, כדי לקיים מצוות בוראו שציווהו על כך. וז”ל בפר’ קדושים: כשהאדם מסתפר, יכווין שהוא מקיים שני מצוות בפאת הראש… וחמש מצוות בה’ פאות הזקן”. (כך שזה לא ‘מנהג בני ברק’).
 
ובדבר זה לכאו’ אין להביא ראיה שיש דין ‘מצוות צריכות כוונה’ במצוות ל”’ת. שאפשר שמה שכתב לכוין הוא מטעמים של ‘עבודת ה’ (יעו”ש), ולא מטעמים ‘הלכתיים’.
 
אבל ה’דרך פיקודך’ כתב בהקדמתו, (השדי חמד מביאו במערכת מ כלל ע”ד), דלמ”ד מצוות צריכות כוונה – הכוונה מעכבת מדאורייתא, מהפסוק ‘ושמרת ועשית אותם בכל לבבך’. ומוסיף דלפ”ז הוא הדין באיסורי לאווין. ומביא כסייעתא את דברי שער המצוות. (ומביא השד”ח שהשער המלך החדש חלק, ולכן הקל דאין צורך בכוונה בקיום מצוות עונה, שמוזהר עליה רק בלאו).
 
הבאתי כל זה כהקדמה לשאלה, מדוע הינך בטוח שלא שייך דין מצוות צריכות כוונה באיסור לאו?
 
וודאי שהנפקותא הרגילה לא שייכת באיסור לאו. כלומר, במצוות עשה שייך לומר שמי שלא כיוון צריך לחזור ולקיים המצווה, ובאיסור לאו לא שייך לומר שעליו להכניס עצמו שוב לאותו מצב ולפרוש בכוונה לקיים המצווה. אבל עדיין יש לשאול – שמא ‘מעשה מצווה’אין כאן, כל שלא כיוון. 
 
איני יודע אם בלאו שאין בו מעשה (כמו ‘עונה’) יש נפקותא כל שהיא במה שנחייב כוונה. (הדרך פיקודך כותב דמה שאמרו חז”ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצווה -איירי רק בפרש מהעבירה ב’כוונה’). שאלתי היא: האם אתה סובר שאין כלל דין כוונה בלאו, או רק שאין נפקותא בכוונה באיסור לאו?
 
שאלה שניה: כתבת בפוסט האחרון:  ”האנלוגיה בין חמץ ליצר הרע יכולה לסייע לאנשים בהתמודדותם מול היצר הרע או בהבנת אופני פעולתו (לי זה לא ממש עוזר, ליטווק שכמותי. אבל אף אחד לא מושלם). ועדיין יש כאן לכל היותר פעילות בעלת ערך, אמצעי להשגת מטרה ראויה, אבל לא לימוד תורה. לימוד תורה הוא ניסיון להבין את התורה ותכניה באופן שיטתי וביקורתי. כשלומדים טקסט המטרה היא ללמוד את תוכנו ולהבין אותו, ולא להתרשם ממנו באופן חופשי. התרשמות חופשית אינה לימוד של הטקסט אלא לכל היותר עבודה אישית וגילוי עצמי. התוצאה של הלימוד צריכה לעמוד במבחן סבירות כדי שנוכל להניח שאכן הגענו לתוצאה הרצויה. קשה להתייחס ללישה סתמית של טקסט כדי להוציא ממנו מה שליבנו חפץ כלימוד תורה”.
 
האם לדעתך מי שאין בדעתו ללמוד היום אלא אגדתא, ספרי חסידות וכדומה, פטור מברכות התורה? כלומר, האם  אפשר לברך על לימודים אלו?
 
יישר כח
 
י’
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

מועדים לשמחה.
כעת נזכרתי שמישהו פעם הראה לי את דברי האר”י הללו. ואכתי דברי תימה הם. נניח שמישהו לא עבר על לאו אבל הוא לא התכוין לשם מצווה. האם תהיה לו עבירה? ודאי שלא. האם לא תהיה לו מצווה? זה נכון גם אם כן יתכוין. והרי אין דבר כזה “מעשה מצווה” בלאו. ובאשר לעניין הלא הלכתי להתכוין הרי זה קיים בכל מעשיו בלי קשר ללאוין או לעשין. אחת המצוות התמידיות היא שיוויתי ה’ לנגדי תמיד. סוף דבר, אלו דברי תימה.
 
התלבטתי בעניין ברכת התורה על אגדתא. מקובל שמברכים, ואולי זה מפני שיש ברכה גם על תורה בגברא. אלא שאם כך אז יש לברך גם כשלומדים ספר פילוסופיה של קאנט או כל מה שבונה אצלי את עניין האמונה והתפיסה הנכונה של העולם.
ויל”ע האם “אלו דברים שאין להם שיעור” הוא אגדה או הלכה, שהרי על זה מברכים בבוקר ברכת התורה.

קובי הגיב לפני 6 שנים

פלא יועץ (גלוח) :
“וכתבו גורי האר”י ז”ל שבשעת הגלוח יכון שאינו מניח להקיף פאת ראשו ולהשחית פאת זקנו לקים אזהרת בוראו, ובזה חשוב כאלו קים הלא תעשה בקום עשה.” וגו’

לעומת זאת כאשר הפלא יועץ מדבר על כוונה במצוות לא תעשה של אוכלים בצורה כללית (ערך כללות ב’)
“בשעת מניעת אדם עצמו מן האסורין יכון בלבו שמפני צווי השם יתברך הוא נמנע, לעשות רצונו ולעשות נחת רוח לפני כסא כבודו” וגו’
ולא מזכיר כאן את העניין שקיים את הלא תעשה בקום עשה.

ככה שייתכן שזה דווקא על גילוח.
אבל אינני יודע למה. יכול להיות שיש קשר קצת לפועל של שחת במקרא (סתם הו”א).

י.ד. הגיב לפני 6 שנים

לטעמי צריך לברך על מה שהוא חלק מההתגלות האלוקית בעולם הזה, ודברי אגדה הם חלק מההתגלות האלוקית בעולם הזה. קאנט לעומת זאת איננו ולכן אין מה לברך עליו.

בוא נחדד. את טענתך על דברי אגדה ניתן לטעון גם על למדנות ועל כל מה שאיננו להלכה באופן מעשי וישיר. כולם מבטאים סברות אנושיות ולא דין. האם לא נברך כאשר נלמד ספרי למדנות? בוודאי שבנברך כיון שהברכה היא על עיסוק בדברי תורה כחלק מההתגלות האלוקית. מכיוון אחר האם צריך לברך ברכות התורה על מאמר למדני של חוקרת גויה בסוגיה בתלמוד (אבי סיפר לי שהוא ראה פעם מאמר של חוקרת בשם כריסטין והוא שיער שהיא איננה יהודיה)? התשובה היא לא כי היא לא חלק מההתגלות האלוקית.

ההתגלות האלוקית נמשכת כאן ועכשיו דרך עם ישראל ולכן כאשר יהודי עוסק בתורה צריך לברך. לעומת זאת כאשר גוי עוסק בתורה הוא לא חלק מההתגלות ולכן אין מה לברך. חולשתם של ספרי אמונה לטעמי איננה נובעת מהיותם לימוד תורה בגברא, אלא מהתלות שלהם באופנה האינטלקטואלית העכשווית. מורה נבוכים נכתב לנבוכי זמנו ולכן בהכרח הוא תלוי במה שגורם להם מבוכה בזמנם. זה לא אומר שין מה ללמוד ממנו כיון שהרבה פעמים אותה מבוכה חוזרת ומתגלגלת לדור אחר אך לרובנו אריסטו כפשוטו כבר לא ייצור מבוכה.

ואם תשאל מה המקום של דרשנות, אענה שדרשנות הרבה פעמים לא מלמדת אותנו משהו חדש מהכתובים אלא משהו חדש על עצמנו. המשל של חמץ למצה מלמד אותנו משהו חדש על עצמנו ולא על הכתובים. במובן זה יש כאן יותר דברי מוסר מאשר חידוש בקשר להתגלות האלוקית.

(בדרך אגב אשתי מוסרת לך ישר כוח על עמדתך בעניין מנייני נשים)

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

כבר הארכתי בזה במקומות אחרים. רק אעיר כאן שלא ענית על השאלה מתי זה נחשב כהתגלות אלוקית. מה ההבדל בין אגדה תלמודית לבין סיפור/שיר שכתב אחד האמוראים או רבני זמננו (למשל מחזה של רמח”ל)? האם גם על זה נברך? האם כל מה שיוצא מקולמוסו של יהודי הוא תורה? אם לא, אז חזרנו שוב לשאלה במה צריך היהודי לעסוק כדי שהדבר ייחשב תורה. כלומר דרושה הגדרה תוכנית ולא די בהגדרה האתנית. אבל ברגע שיש הגדרה תוכנית, מייד תעלה השאלה מה יהיה הדין כשגוי יעסוק באותו תוכן.

השאר תגובה

Back to top button